איש בן 78 יושב בביתו אשר בבריסל בירת בלגיה, מוצץ סוכריות ללא סוכר בטעם פרחים סגולים וג'ינג'ר, ונזכר בסיפורה של הלהקה הישראלית שהצליחה בעולם יותר מכל להקה אחרת. זה קורה באשמתו של עיתונאי נודניק שמחלץ ממנו זכרונות, ולא כי סמי בירנבך תקוע בעבר, חלילה. אפילו לא בעבר הקרוב, למשל, כשהתארח בין החגים בהופעה של רמי פורטיס בבארבי החדש בנמל יפו (שבה ניגנו הבן של יואב קוטנר, המתופפת הטרנסית אנה רז ואחרים), הקפיץ את המעריצים וקפץ לבקר את אמו בת ה-100 במגדל שבו היא מתגוררת, בלב תל אביב. זה עתה שב משחיית בוקר בבריכה המקומית. בערב אולי ילך עם טרולי (כמו TRULY, שזה בכלל קיצור של ולטראוט) האוסטרית, שלה הוא נשוי 41 שנים, למסעדה ההודית החדשה וה"מה זה טובה" שמצאו בעיר. הוא לא יודע לבשל ("אבל יודע לאכול"), היא מבשלת מעולה. שניהם מתים על אוכל הודי, אבל בריסל אינה משופעת בו לצערם. גבר של אישה אחת - כבר עניין די נדיר בעולמות שלו. אין שום קשר בין הגיל של בירנבך ובינו. "זקנה?" הוא תוהה. "לא שמעתי על זה. לא מכיר". ואין שום דבר מינימלי או קומפקטי בסיפור של "מינימל קומפקט" בכלל ושל בירנבך, אחד ממייסדיה ומנהיגיה. זה סיפור עם דציבלים מקסימליים, דרמות מועצמות ויצרים סוערים, על חמישה אנשים צעירים שרצו לכבוש את העולם וכמעט עשו את זה עד שהתפרקו אחרי שמונה שנות יצירה, כסאח ובלגאן, ברעש שהזכיר את פירוק הפלמ"ח. בהתחלה, הרבה לפני שהצליחו ולפני שהייתה בכלל להקה, הם פלשו לדירות נטושות באמסטרדם, תפרנים מהתחת שמצאו את עצמם לא פעם רעבים ללחם ("היו ימים שהדבר היחיד שאכלנו היה החסכונות שלנו"). זה סיפור מארץ הסיפורים על חלומות, פיצוצים, סמים ("קוקאין הסתובב הרבה בסביבה שלנו", העיר ברי סחרוף), זיקוקי דינור וצחוקים של הגורל, כמו סופת שלגים היסטורית בדרום אנגליה שבגללה התבטלה הופעה חשובה, ואפילו על כוס וודקה שהתעופפה מכיוונו של בירנבך במטרה לפגוע בפורטיס בחדר הלבשה באוסלו ולמזלם פגעה בקיר, מה שלא הפריע לפורטיס הזועם לפרק את החדר. סיפור על רוקנרול, בקיצור, גם אם במקרה הזה הוא יותר רוק אלטרנטיבי/פוסט פאנק, ועל נשמות גועשות, כשם אלבומם הרביעי והמצליח ביותר, RAGING SOULS, והסרט התיעודי שנתן מנדלבאום עשה על הלהקה ב-2002. "לא היה משעמם", צוחק בירנבך. תכף נגיד שלום גם למלכה שפיגל ומקס פרנקן, שתי הצלעות הנוספות של "מינימל", אבל בואו נתחיל מההתחלה.

"הפיצו שגילת ואני נפרדים. לא סיפרו לי, אתה האחרון שיודע. ואז התחלתי לשאול. לא ידעתי שאין לי אחות", כך אומר נפתלי בנט בריאיון לרוני קובן. בריאיון, במסגרת התכנית "פגישה עם רוני קובן שישודר בכאן11 במוצ"ש הקרוב, מתייחס ראש הממשלה לשעבר למה שהוא מכנה "מכונת הרעל", תוקף בחריפות את ינון מגל ש"מכר את נשמתו לשטן", מסביר מדוע אינו מודיע רשמית שאיזנקוט הוא מועמד הגוש לראשות הממשלה, ובפעם הראשונה מגיב לשמועות על הקרע בינו לבין רעייתו.

בשנים האחרונות, ובמיוחד מאז ה-7 באוקטובר, אמונה הפכה למנוע עוצמתי במוזיקה הישראלית. ישי ריבו, נרקיס וחנן בן ארי ורבים אחרים ביססו את מה שזוכה לכינוי "פופ אמוני" - ז'אנר שמשלב פופ, רוק והיפ הופ עם טקסטים מהמקורות, תפילות וחיפוש חשוף אחר זהות רוחנית. עכשיו מגיעות שלוש נסיכות אינדי - שרון רוטר, נועה ג'ינו ושירי הדר - ומשרטטות גבולות של זרם חדש: עדיין אמוני במהותו, אך מקורי, חופשי ומשוחרר ממוסכמות. "כל אחת מביאה מהבית את המיטב שלה והשירים מתהווים. מישהי מביאה את הבסיס ואנחנו מעבדות ביחד. היופי בהרכב הוא שכל אחת כל אחת יודעת את המקום שלה ומביאה את החוזק שלה", אומרת הדר. רוטר מחזקת ומוסיפה שכולן מכבדות ולומדות אחת מהשנייה "וכיף לנו לחלוק את החווייה הזו". לרגל יציאת הסינגל השני שלהן, ובזמן שהאלבום החדש כבר נמצא על האש, תפסנו אותן לשיחה על דת, משפחה ומוזיקה.

לענת ברזילי יש תחביב מוזר. היא מסוגלת להירדם בלילה, עם טעם מתוק בלב, רק מול תוכניות פשע-אמיתי, ובעיקר על רוצחים סדרתיים אכזריים במיוחד. השריטה השנייה שלה מעט יותר שכיחה, והיא זו שהולידה את "הצגת היחיד רבת המשתתפים", "גרה עם קושמרו", שתעלה מחר (שישי) ב-12:00 בהבימה 4. מדובר בהתמכרות הישראלית הכפייתית לחדשות מסביב לשעון, אחרי ה-7 באוקטובר אבל גם לפני, כשדני קושמרו הוא הסמל המרכזי של התופעה. סמל, ובמקרה הזה גם סמל מין בלתי מבוטל, אם כי ברזילי "נשואה 200 שנה באושר יחסי" (לעו"ד רון זמיר שישיק בקרוב רומן ביכורים מבטיח בשם "בין חיוך לגעגוע"), ולכן מתעניינת יותר בסמכותיות מעוררת האמון של קושמרו, ובעובדה שהוא "סייסמוגרף רגשי. "הוא לא מסתיר את הרגשות שלו בשידור. זה מישהו שאפשר לבכות איתו כשמשהו נורא קורה, ומשהו נורא קורה פה כל הזמן הרי. בהצגה יש קטע שהחדשות על מיוט, ואז מישהו אומר 'קושמרו נראה מדוכא, תגבירו'. קושמרו עצמו אישר את זה בעצב בתוכנית הרדיו של רבקה מיכאלי, ואמר לי משהו כמו: מה אפשר לעשות?". החדשות עצובות אז מתעצבים, אבל ברזילי, שהיא קומיקאית, שחקנית ויוצרת הזכורה בין היתר מסדרות הטלוויזיה של עירית לינור, "משמורת" ו"מה שנחוץ לרווק", ומהסדרה "הרמון" בהשראת גואל רצון, שיצרה בשיתוף עם הדר גלרון וגם שיחקה בה לצד אלון אבוטבול המנוח, עשתה מהלימון הזה לימונדה מבריקה ומצחיקה מאוד.

המשוררת והסופרת הקנדית זכתה בפרס היוקרתי בזכות יצירותיה המשלבות שירה, פרוזה ומיתולוגיה יוונית. בין יצירותיה המפורסמות: הספר "אוטוביוגרפיה של אדום". ועדת הפרס שיבחה את כתיבתה הנועזת והחדשנית, שהצליחה ליצור צורות חדשות בספרות העכשווית

יהל שרמן מצא את עצמו במקום ה-3 ברשימת מפלגת התיקון, למרות שהוא מודה ש"בפוליטיקה אני לא מבין בשיט". בריאיון לוואלה תרבות הוא מסביר למה הוא רוצה "לפוצץ את הכנסת", מדבר על הטראומה שעברה קהילת הטראנס מאז הנובה ומבהיר מה באמת, לשיטתו, קורה בפוליטיקה

לפני כמה חודשים הקדיש בוי ג'ורג' שיר לנרצחי מסיבת הנובה, ועכשיו הוא לוקח את המחווה צעד אחד קדימה. הזמר הבריטי הכריז היום (חמישי) על הופעה נוספת בישראל, שתוקדש לקהילת הנובה ולבני משפחותיהם, תחת הכותרת "We Will Dance Again" (עוד נרקוד שוב). השיר "We Will Dance Again", יצא ביולי שעבר ולווה בקליפ ששילב צילומים של צעירים שנרצחו במסיבת הנובה ב-7 באוקטובר. כעת, אותו מסר ילווה גם את הופעתו השנייה בישראל.

ההתבטאויות של ינון מגל שוב מעוררות סערה, והפעם גם הרשות השנייה מתערבת. בעקבות הדברים הקשים שהשמיע מגיש 103fm נגד משתתפים לכאורה בספר "מר הפקרה", בהם גם בני משפחות שכולות וקרובי חטופים, הודיעה הרשות על פתיחת הליך הפרה נגד תחנת הרדיו. ברשות קבעו כי מגל חצה את הגבול שבין ביקורת לגיטימית לבין "השתלחות פוגענית". הכול התחיל בשידור שהתקיים ב-6 באוקטובר, ערב יום הזיכרון הלאומי לאירועי 7 באוקטובר, כשמגל החל להקריא בשידור רשימה ארוכה של אנשים שלטענתו השתתפו בכתיבת הספר נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו. אלא שהוא לא הסתפק בהקראת השמות, והחל לתקוף את האנשים שמאחוריהם. "כל השמות שעכשיו אני מקריא לכם השתתפו בספר 'מר הפקרה'. אני אומר לכם שמדובר באנשים מתועבים, מתועבים", אמר מגל, והוסיף כי הדרך היחידה שבה יוכלו לזכות במחילה היא להצביע לנתניהו בבחירות: "הדבר היחיד שיכול למחול להם...זה אם הם ישלשלו את הפתק מחל לנתניהו בקלפי בבחירות". בין השמות שהקריא מגל היו עופרי ביבס לוי, אחותו של שורד השבי ירדן ביבס ודודתם של אריאל וכפיר ביבס, שנרצחו בשבי חמאס. עינב צנגאוקר, אמו של מתן צנגאוקר, שנחטף ב-7 באוקטובר ושב מהשבי. ד"ר מעיין שרמן, אמו של החייל רון שרמן ז"ל, שנחטף לעזה ונהרג בשבי. תמי ארד, רעייתו של הנווט רון ארד, שנפל בשבי בלבנון בשנת 1986 ומאז נחשב נעדר. נילי מרגלית, שורדת שבי, שאביה אליהו (צ'רצ'יל) מרגלית נרצח ב-7 באוקטובר וגופתו נחטפה לעזה ועוד רבים אחרים.