במאה ה-18 מגיפת האבעבועות השחורות השתוללה בעולם וגבתה מחירים גבוהים בנפש - במיוחד בערים הצפופות שבהן תנאי המחייה וההיגיינה הירודים איפשרו למחלה להתפשט ולהדביק במהירות ובקלות. בהיעדר תרופה, דרך ההתמודדות היחידה שפותחה בשלב ההוא כדי להתמודד עם המחלה נקראה וריולציה. שם יפה, לא? נשמע מתוחכם כזה. בפועל, מה שזה היה זה למרוח על אנשים קצת מוגלה שהופרשה משלפוחיות של אבעבועות שחורות, בתקווה שזה יגרום להם לחלות במחלה קלה יחסית, ובעקבות כך לפתח חסינות לנגיף. אבל כל זה השתנה כשאדוארד ג'נר שמע שמועה שלפיה, נשים שעבדו כחולבות נהנו מחסינות מיסתורית שככל הנראה נבעה מהחשיפה שלהם לנגיף אבעבועות הבקר - עקב עבודתן ברפתות. הוא נעזר בחולבת שרה נלמס שהגיעה אליו לטיפול בעקבות מחלה פעילה של אבעבועות הבקר (שהיתה מחלה קלה יותר מאבעבועות שחורות), לקח ממנה דגימה של הנגיף ועבר לשלב הבא בניסוי שלו. השלב הבא בניסוי שלו: להדביק את הבן בן ה-8 של הגנן שלו באבעבועות הבקר, ואז להדביק אותו באבעבועות שחורות (חגיגה של הפרות אתיות, שכבר כתבנו עליה כאן בעבר אם מעניין אתכם לקרוא). כמה שלבים בניסוי וחריגות אתיות נוספות לאחר מכן, והאנושות זכתה לחגוג את פיתוחו של החיסון הראשון בתולדותיה. אך למרות החיסון, סופה של מגיפת האבעבועות השחורות עדיין לא נראה באופק. בדומה למצבנו היום עם מגיפת הקורונה - גם אז השתולל הנגיף במדינות רבות ברחבי הגלובוס והיה צורך להביא את החיסונים למקומות מרוחקים.

ד"ר רועי בירנבאום מטפל בנשים הרות כבר הרבה שנים, אבל זה לא מפחית מהתרגשות הגדולה שהוא חווה בבדיקת אולטרסאונד. בפודקאסט "מרפאת מומחים" הוא מסביר למה הבדיקה הזו כל כך מדהימה, ומתי חשוב לערוך אותה

לאחרונה בתקשורת מציגים לא מעט סיפורי התחזות של נוכלים ונוכלות שבהתחזותם מנצלים אנשים תמימים, ופוגעים עמוקות באמונם ובכיסם. בחודש האחרון עלו בנטפליקס מספר סרטים וסדרות בנושא התחזות ונוכלות, שניים מהם הפכו ללהיטי ענק וטיפסו לראש רשימות הצפייה בעולם. הראשון, הוא סיימון לבייב (שמעון חיות) בסרט "נוכל הטינדר" - ישראלי שהונה נשים שהכיר באפליקציית ההיכרויות טינדר. לכאורה, לבייב רימה והתחזה באופן שיטתי, הבטיח הבטחות רומנטיות ונעלם עם כספן והבטחותיו הגדולות. הלהיט השני הוא הסדרה "להמציא את אנה" שמספר את סיפורה של הנוכלת הצעירה אנה דלווי (סורוקין), שהתחזתה ליורשת מיליונים גרמניה ומומחית לאמנות והפילה בפח את הצמרת החברתית והפיננסית של מנהטן. בשני המקרים הצליחו המתחזים להמציא דמות של אדם עשיר ומיוחס בן או בת להורים בעלי הון רב, ויחד עם ארגז כלים נרקיסיסטי-פסיכופתי הצליחו להונות ולהפיל בפח קורבנות. מה גורם לדמויות השקריות הללו ולסיפורים שלהם להפוך לכזה מוצר צריכה מבוקש ומבדר? למה אנחנו מהופנטים למעלליהם הקשים? הנה 6 סיבות שבגללן אנחנו כל כך אוהבים סיפורי מתחזים: