הוא קטלני וכולם מפחדים ממנו. סרטן. כ 40 אחוז מהאנשים בעולם יפתחו סוג כזה או אחר של סרטן במהלך חייהם. וחולי הסרטן נמצאים בעלייה מתמדת. יחד עם הסרטן מגיע הטיפול במחלה שהוא יקר מאוד, ובתמורה גם מאוד רווחי. אולי זאת הסיבה שמדענית בשם ג'והאנה בודוויג פיתחה שיטה לטיפול בסרטן, אך היא נדחתה בגלל שהיא לא רווחית בכלל. מחקר מחלת הסרטן מקבל מימון רב, אך עדיין יש פתרון או תרופה החלטית. שמן קנביס הפך לעניין גדול מאוד בשנים האחרונות, אך הוא לא זמין עדיין לכל חולי הסרטן. חלק מהעניין הוא שחברות התרופות הגדולות עדיין לא הצליחו לגבש תכנית עסקית ואיך להרוויח כסף מהשמן הזה. אם זה לא מגיע עם רווח, זה לא מגיע בכלל. העניין בטיפול עם שמן קנביס רק גדל וגדל, אך הוא אינו זמין לכל החולים. כמו תמיד בחברה המודרנית, הכסף מדבר. אפילו אם זה על חשבון חייהם של חולים. הכסף מדבר, ובתעשיית הסרטן 125 מיליארד דולרים מדברים. אז המדענית הגרמנייה ג'והאנה בודוויג מצאה תרופה לסרטן ב 1951. בודוויג, בעלת שני דוקטורטים ברפואה ובכימיה פרמצבטיקה, שהייתה מועמדת 6 פעמים לפרס נובל, הייתה גם תלמידה נלהבת של פיזיקה, פסיכולוגיה וביוכימיה. זה מה שהיא אמרה על התרופה שלה לסרטן: "יש לי את התשובה לסרטן, אבל רופאים אמריקנים לא מוכנים להקשיב. הם באים לכאן ומתבוננים בשיטות שלי ומתרשמים מאוד. ואז הם רוצים לעשות עסקה מיוחדת כדי לקחת את התרופה הביתה ולהרוויח הרבה כסף. אני לא מוכנה לזה, אז אני מנודה בכל מדינה". היא מונתה על ידי הממשלה להוביל מחקר שיבדוק את תהליך הפיכת שמנים לחומרים מוצקים, או למעשה, להכין מרגרינה. וכך היא גילתה עד כמה מסוכנים שומני הטרנס לגוף האדם. ואז הגיעה התרופה לסרטן, כמו גם למחלות אחרות, כמו דלקת מפרקים, סוכרת, בעיות לב וכלי דם, ובעיות בתפקוד הכבד. היא גילתה שתאים סרטניים הם תאים שחסרים להם את מה שצריך כדי לגדול ושלתאי הדם האדומים עם סרטן אין שכבה שומנית. לאנשים בריאים יש את השכבה הזו. היא טיפלה בחולי סרטן, והשיגה 90% אחוזי הצלחה. אפילו אנשים עם סרטן שלב 4 טופלו והחלימו. זה מה שכלל הטיפול שלה: שינויים בתזונה ובהרגלי האכילה, ללא תוספים, בלי מוצרים מן החי, מלבד גבינת קוטג', בשילוב עם שמן פשתן. זה היה השילוב של החלבונים והשמן שיספק את החומרים המזינים הנכונים ברמה המולקולרית. תאי הסרטן היו נספגים או נוטשים. והגוף בינתיים היה מחלים לגמרי תוך 3 חודשים. היא כתבה שישה ספרים וכתבות רבות בנושא. אך רוב הזמן שלה היא בילתה בדיונים משפטיים עם חברות מרגרינה. ואז בית המשפט מנע ממנה לפרסם את העבודה שלה, למרות השיטות מצילות החיים עליהן כתבה. גבינת קוטג' ושמן פשתן עובדים כדי להמריץ מחדש את התאים. הייתה לה הצלחה רבה במהלך המחקר שלה, וסוגים רבים של סרטן טופלו. הנה ההנחיות והכללים איך לטפל בסרטן * עליכם לקבל כמות מספקת של אור שמש כדי לעורר את תהליך ההחלמה בגוף והנפש * שתו רק מים מינרלים/מסוננים * הימנעו מבשר, סוכר, שומן של חיות * לעולם אל תאכלו שאריות מזון, תאכלו מזון טרי מיד עם ההכנה שלו * הימנעו ממזון מעובד * תטחנו זרעי פשתן, ותאכלו אותם עד 15 דקות לאחר מכן * תאכלו רק ירקות ופירות אורגניים * ערבבו גבינת קוטג' ושמן פשתן ביחס של 1:2 וערבבו היטב עד שלא רואים את השמן * הימנעו מתוספי מזון * במקרה של סרטן, ד"ר בודוויג ממליצה על צריכה של 8 כפות שמן פשתן (בשילוב עם הקוטג') על בסיס יומיומי. כדי למנוע סרטן, אתם יכולים לצרוף כף אחת ביום. תפטרו מכל הרעלים, כמו מזונות מהונדסים גנטית, שומני טרנס, כלי מטבח מסרטנים כמו פלסטיק ומחבתות טפלון. הרפואה המודרנית בהחלט משתמשת בחלקים גדולים מהמחקרים על שמן ושומנים של ד"ר בודוויג, השתמשו במרכיבים איכותיים כדי לקבל את התפוקה הטובה ביותר. שמן פשתן איכותי, גבינה אורגנית ללא שומן, אשר מכילה אנזימים ופרוביוטיקה. השיטה של ד"ר בודוויג יכולה לא רק למנוע סרטן, אלא גם להעלים אותו לגמרי. כך תכינו את הדיאטה של ד"ר בודוויג: ערבבו כף  שמן פשתן עם 2 כפות גבינת קוטג' אורגנית על כל 45 ק"ג משקל גוף. בכלי זכוכית, הוסיפו כף שמן פשתן קר, והוסיפו שתי כפות קוטג' אורגני (2% שומן או פחות). ערבבו היטב עד שהשמן נעלם לגמרי בגבינה. אל תערבבו עם היד – השתמשו בבלנדר. עכשיו תטחנו כמה כפות של שמן פשתן זהוב או חום, העבירו לקערת זכוכית והוסיפו את תערובת הקוטג' והשמן. ערבבו היטב. אתם יכולים להוסיף אגוזים, פירות, או תבלינים. וזה הכל. בהחלט כדאי לנסות! מקור מקור

אנשים רבים חוששים משירותים ציבוריים. חלק מרגיש לחוצים כשהם משתמשים בשירותים של מישהו אחר, כשאחרים פשוט ראו בחייהם יותר מדי שירותים ציבוריים מגעילים. אתם למעשה לוקחים הימור בכל פעם שאתם משתמשים בשירותים ציבוריים. אתם יודעים מה תמצאו מאחורי הדלת – אם בכלל אפשר לסגור את הדלת. אסלות שבורות, מושבים מטונפים, רצפה מלוכלכת – התמונה אף פעם לא יפה. אך לפעמים, כאשר אתם צריכים ללכת, שירותים ציבוריים הם הפתרון היחידי. אז מה אתם עושים כאשר אתם נאלצים להשתמש בשירותים ציבוריים? האם אתם מניחים אסלונית? ואם אין כאלה; האם אתם בונים אחת מנייר טואלט? אם התשובה היא כן, אתם צריכים להפסיק עם זה! אנשים מניחים שהאסלות מוצפות בחיידקים, אבל המושבים למעשה בנויים בצורה שהם לא אמורים לקלוט את החיידקים. המשטח המעוקל והחלק מתוכנן כך שהוא לא יקלוט חיידקים, אז הם למעשה די בטוחים לישיבה. חיידקים לא יכולים להתרבות על עור חשוף, אז אל אין לכם מה לדאוג – אתם לא אמורים להיות חולים מישיבה על מושב יבש. איפה החיידקים האמיתיים נמצאים? על נייר הטואלט! שלא כמו מושבי האסלה, שום דבר אחר בתא השירותים לא מתוכנן למנוע הידבקות חיידקים. חיידקים מתפזרים בכל התא כאשר אנחנו מורידים את המים. הם נדבקים לקירות, לידית הדלת, למתקן נייר הטואלט, וכמובן לנייר עצמו. למרבה הצער, המשטח של נייר הטואלט הוא מושלם להצטברות חיידקים. חיידקים מתיישבים בתוך הנייר – שאין לנו שום בעיה שיגע בגוף שלנו, לעתים קרובות אנחנו גם משתמשים בו כדי לקנח את האף או לנגב את הפנים. כשאנחנו עושים זאת, אנחנו למעשה מסייעים לחיידקים להיכנס לגוף שלנו. למעשה, כמעט כל משטח בשירותים ציבוריים עמוס בחיידקים, כולל הכיור ומייבש הידיים. לפי מחקר שפורסם ב Journal of Applied Microbiology, מלבד שירותים שמורידים מים, למייבשי הידיים החשמליים יש אחריות גדולה בפיזור כמות גדול של חיידקים בתוך השירותים. הבעיה עם מייבש ידיים חשמלי היא זרימת האוויר. בזמן שהוא מעיף את המים מהידיים שלכם, הוא גם מעיף חיידקים אל תוך חלל החדר. הם מתפזרים בחדר, ומדביקים כל דבר אפשרי. האוויר שיוצא ממייבש הידיים אולי נקי, אך המתקן עצמו מלא בחיידקים שנכנסים למים ואז נדבקים על המתקן עצמו. שלא לציין שלרובנו אין סבלנות לחכות עד שהידיים שלנו יבשות לגמרי, ואנחנו עוזבים את המקום עם ידיים לחות ומפזרים חיידקים נוספים. זה אומנם זול יותר עבור עסק להשקיע במייבש ידיים חשמלי, אז ניירות מגבות מהווים פתרון בריא הרבה יותר. אז מה עליכם לעשות אם אתם בכל זאת משתמשים בשירותים ציבוריים? קודם כל, אל תבנו אסלונית מנייר טואלט. דבר שני, תסגרו את המכסה של האסלה לפני שאתם מורידים את המים כדי למנוע בריחה של חיידקים. וגם, תשקלו לקחת איתכם מגבונים או חומר חיטוי לידיים. הדברים הקטנים האלה יכולים לעזור לכם להימנע מחיידקים מזיקים.

לג'ודי בראון יש ערוץ יוטיוב המוקדש לשיפור חייהם של הצופים שלה. יש לה אינספור סרטונים שמוקדשים לתזונה נכונה ובריאות. אחד הסרטונים היותר שימושיים מוקדש לשיטה שלה לשימוש אופטימלי של האבוקדו שלכם. אבוקדו יכול להיות פרי מתסכל כשהוא בבית (כן, הוא פרי, לא ירק). הם לא נשארים בשלים יותר מדי זמן, ואפילו אם אתם תופסים אותם כשהם מושלמים, אם נשאר לכם אבוקדו, הוא יהפוך חום מהר מאוד. והבעיות האלה רק גדלות כאשר זו לא העונה שלהם. אבל לג'ודי יש פתרון פשוט עבורנו. היא משתמשת בחצי אבוקדו בכל יום בשייק שלה והיא הייתה צריכה דרך לשמור את החצי השני לפעם אחרת. כאשר היא רואה שיש מבצע על האבוקדו, היא קונה אותם בכמויות. היא חותכת אותם לחצי, מסירה את הגלעין, ומוציאה את ה'בשר' ומניחה על תבנית עוגיות. לאחר מכן היא מקפיאה אותם, שכאשר היא תצטרך אבוקדו מושלם ובריא, הוא יהיה לה זמין בכל עת. הנה מה שחלק מהצופים אמרו על הרעיון שלה: "רעיון כל כך פשוט וגאוני! אני בדרך כלל מקפיאה בננות ודברים אחרים לשייקים שלי, אבל מעולם לא חשבתי להקפיא אבוקדו. אהבתי! תודה על השיתוף". "בזבזתי כל כך הרבה אבוקדו. לא עוד! זה רעיון נפלא!" "רעיון אדיר! אני בהחלט אנסה אותו. תודה על הטיפ". צפו בסרטון ולמדו בדיוק איך לעשות זאת נכון.

ילד קטן איבד את הצעצוע האהוב עליו והיה מאוד עצוב. רבים מאיתנו זוכרים איך זה היה כשהיינו ילדים והצעצוע האהוב שלנו היה נאבד או נשבר. זה היה שובר לנו את הלב. אבל להורים של הילד הזה הייתה תכנית להקל על הכאב והצער שלו. הם פשוט אמרו לו בובת הפיל האהובה עליו לא הלכה לאיבוד, היא פשוט הלכה לטייל בכל רחבי העולם. חבר של ההורים העלה תמונה של הפיל בפורום של פוטושופ וסיפר לחברי הפורום את הסיפור. ובכן, הם מיד החלו בעבודה. לפתע האנשים הזרים באינטרנט סיפקו גלויות בהן מופיע הפיל בכל מיני מקומות בעולם. בינתיים, להורים יש מספיק זמן כדי לקנות פיל חדש לילד. הפיל אפילו הלך לבקר את קרובי המשפחה שלו באפריקה אנשים הם אדירים!

בזמן שהטכנולוגיה ממשיכה לגדול בבתי הספר ובבתים, גני המשחקים עדיין נשארו מקום פופולרי עבור הורים והילדים שלהם. בסביבה הזו הילד יכול להתחבר לילדים אחרים, לחקור את הטבע, ולשחק. כאשר אמא אחת לקחה את בתה לגן המשחקים המקומי, היא גילתה משהו מסוכן ביותר. איימי סמית' לא חשבה שכאשר היא תיקח את הבת של לגן המשחקים, זה יסתיים בצורה כל כך נוראית. היא צפתה באושר בבתה נכנסת למגלשת הפלסטיק, אבל הזדעזעה עד עמקי נשמתה ממה שקרה אחר כך. כאשר בתה של איימי, דמי-מיי, יצאה מהמגלשה, הרגל שלה הייתה מכוסה בדם. מישהו פיזר בכוונה שברי זכוכית בתוך המגלשה על מנת לפגוע בילדים שינסו להשתמש בה. הבת שלה נחתכה בצורה קשה וחתיכות זכוכית היו תקועות בתוך הרגל שלה. מאז אותו מקרה טראומתי, איימי ובתה לא חזרו לגן המשחקים. בזמן שדמי-מיי מחלימה בביתה, איימי מקדישה את זמנה כדי לספר להורים אחרים על החוויה שעברה. היא מפצירה בכל ההורים לבדוק את הציוד בגן המשחקים לפני שהם מאפשרים לילדים שלהם להשתמש בו ולשחק עליו, מכיוון שאף הורה לא צריך לחוות את מה שהיא עברה.

שינה היא חלק חיוני בחיים שלנו. שעות השינה החשובות הללו בכל לילה נותנות לגוף ולמוח שלנו את המנוחה שהם זקוקים, וזאת הסיבה שמניעת שינה יכולה להשפיע רבות על הבריאות הפיזית והמנטלית שלנו. אז כאשר מדענים רוסים ביצעו ניסוי שניסה להחזיק אנשים ערים במשך 8 שבועות ברציפות, התוצאות היו פשוט מצמררות ומחרידות. בסוף שנות ה 40, חמישה גברים נחשבו לאויבי המדינה על ידי הממשלה הרוסית והם נבחרו לקחת חלק בניסוי של מניעת שינה. המטרה הייתה להשתמש בכמויות קטנות של גז ניסיוני שכביכול מסוגל למנוע את הצורך לשינה אצל בני אדם. האנשים שלקחו חלק הניסוי הוחזקו בסביבה סגורה על מנת שהחוקרים לא יחשפו לגז, ולאסירים היו רק מיקרופונים איתם יכלו לתקשר. סיפקו להם ספרים, שירותים ומים זורמים, אוכל שיספיק לכל אחד מהם לחודש, ומיטה בלי מזרן ושמיכות. בשלושת הימים הראשונים, הכל הלך כשורה. כשלאסירים נתנו הבטחת שווא שאם הם ישתפו פעולה ולא ירדמו במשך 30 ימים הם ישוחררו. כל המעשים והדיאלוגים שלהם הוקלטו ונוטרו, והחוקרים שמו לב שהאסירים החלו לדבר בפתיחות על טראומות עבר שלהם. אחרי ארבעה ימים, השיחות הפכו לקודרות הרבה יותר. ביום החמישי האסירים החלו לחוות פרנויה, ולהתלונן על העבר ועל ההחלטות שהביאו אותם לשם. במקום לדבר אחד עם השני, הם החלו ללחוש למיקרופונים. מסתבר שהם חשבו שהם יוכלו לזכות באמון של החוקרים על ידי בגידה והסגרת האסירים האחרים. עד סוף היום העשירי, החלו הצרחות. במשך 3 שעות רצופות, אסיר אחד רץ הלוך חזור בתוך החדר, צורח בחוזקה. אחרי שהקול שלו נחלש, יצא לו מהפה רק כל ציוץ חלש. הרופאים מאמינים שזה נגרם בגלל קרעים במיתרי הקול שלו. באופן מוזר למדי, האסירים האחרים כלל לא הגיבו לצרחות שלו. מהר מאוד, החוקרים דאגו שהם לא שומעים דבר מתוך החדר הסגור. ביום ה 14, הם עשו משהו לא מתוכנן: הם השתמשו באינטרקום כדי לנסות ולהשיג תגובה כלשהי מהאסירים. הם הסבירו להם שאם ישתפו פעולה, הם ישוחררו. "אנחנו כבר לא רוצים להשתחרר", ענה להם אסיר בקול רגוע. ביום ה 15, החוקרים הסירו את הגז מהחדר והחליפו אותו באוויר נקי. בתגובה, האסירים התחננו שיחזירו להם את הגז. חיילים הגיעו כדי לקחת את האסירים, אבל הם גילו שרק 4 מהם עדיין בחיים. הם לא נגעו באוכל במשך 5 ימים. חתיכות בשר היו חסרות מחזה והירכיים של האסיר המת, הן נמצאו מאוחר יותר סותמות את הניקוז, כשהחדר מוצף ב 10 ס"מ של מים. אפילו לאסירים שהיו עדיין בחיים היו חסרות חתיכות בשר ועור – פצעים שהם עשו לעצמם. אפילו החייל הכי גיבור פחפד להיכנס ולהוציא את הגופה החוצה. מעשי אלימות מזוויעים החלו כאשר החל ניסיון לשחרר את האסירים, כשאסיר נוסף נהרג תוך כדי. כאשר נשאלו מדוע הם מתנהגים כך, הם ענו במשפט אחד מצמרר: "אנחנו חייבים להישאר ערים". החיילים החלו לירות באסירים. רק אחד מהחמישה נשאר בחיים. "מה אתה?" שאל אחד החוקרים. "האם שכחת כל כך בקלות?" שאל האסיר בחיוך. "אנחנו אתה". החוקר ירה באסיר בלב. כשהוא גוסס האסיר מלמל מילים אחרונות: "כל כך…קרוב….לחופש".