בידי ישראל יש עכשיו נכס אסטרטגי אדיר ונדיר: הזכות לתקוף את איראן ולהבעיר את המזרח התיכון. תמורת דחיית המימוש של הנכס ישראל יכולה לגבות מחירים גבוהים מאוד

בהקשר האיראני התגלה עוד פטנט ישראלי ותיק: אופוריה טקטית חסרת פרופורציה בעקבות מחדל בעל פוטנציאל אסטרטגי. הכוונה היא, כמובן, לעובדה שמדינת ישראל משועבדת כבר שבועיים לחרדה משתקת בעקבות מהלך שהיא, לפי הדיווחים, יזמה

לאחר הרצח המזעזע של בנימין אחימאיר ז"ל התנהל בשטחים מסע עונשין מבהיל של מתנחלים כלפי פלסטינים, שבחלקו נראים חיילים לובשי מדים משקיפים מהצד - כאילו שהם המאבטחים של פעילות עבריינית. זה לא במקרה: אחרי 7 באוקטובר, התחושה של "מגיע לנו" (לשרוף) ו"מגיע להם" (לחטוף) היא כבר מחזה הרבה פחות נדיר והרבה פחות מתנצל

ב-1991, כאשר ישראל הותקפה בטילים מעיראק, ראש הממשלה דאז שמיר ידע לשמור על קור רוח ולהימנע מתגובה שהייתה פוגעת ביחסינו עם ארצות-הברית ומפרקת את הקואליציה הבינלאומית נגד סדאם חוסיין. כן, ישראל צריכה להגיב למתקפה האיראנית - אך עליה לעשות זאת בשיתוף פעולה עם האמריק נים, ולא מתוך כניעה לקואליציה הקיצונית