האינטרס הציבורי הוא לעודד יצירת סרטים שיש בהם רלוונטיות תרבותית, אומץ אמנותי, גיוון סגנוני וייצוג הוגן לקבוצות אוכלוסייה שונות. רפורמת הקולנוע החדשה מתעלמת מכל אלו

קיבוצים, מושבים וערים עלו בלהבות. בתים עלו בלהבות. משפחות עלו בלהבות. ילדים עלו בלהבות. מכוניות של אזרחים ואזרחיות שהגיעו מכל קצות הארץ כדי לרקוד ולשיר במסיבת טבע עלו בלהבות. הריח דבק בכל

הדבר החשוב אינו שמי שאחראי למחדל 7 באוקטובר בצה"ל ילך הביתה - אלא האקט הפיקודי של הדחה מהתפקיד. רק הוא מממש בפועל את אתוס האחריות. וצבא הוא ארגון שבלי אתוס, אין לו כלום

בדיוק כפי שסוגיית החטופים קשורה בסוגיית הכרעת החמאס, כך גם הצפון איננו זירה נפרדת מהמערכה בעזה. כלומר, כפי שמי שמבקש ללכת עד הסוף נגד חמאס צריך להבין שבכך הוא חורץ את גורל החטופים, כך מי שרוצה ללכת עד הסוף מול חמאס צריך להבין שזה יבוא על חשבון המשך נטישת הצפון

בתחילה לא ידעתי מי זה שמעז לקרוא לרמטכ"ל, בעיצומה של מלחמה, "הרמטכ"ל הכושל ביותר בתולדות צה"ל". אפילו בשביל מירי רגב או איתמר בן גביר זה בוטה מדי. אולי זה הבן הגולה במיאמי, חשבתי לעצמי

ביממה האחרונה מתרחשת סערה סביב תמונות וצילומי וידאו שבהם מתועדים צעירים יהודים שתוקפים עיתונאים וערבים בצעדת הדגלים. זה מעשה לא טוב אבל לצד הפריים הזה, שצולם בכמה דקות מאוד ספציפיות, יש מאות אלפי דקות אחרות בשנה, שבהן, באופן הזוי ובלתי נתפס, יהודים לא יכולים ללכת בבטחה בלב בירתם

ישראל צריכה לומר לעולם בקול רם: אתם לא תתקעו אותנו לבד עם 2 מיליון המגובים בעשרות אלפי רקטות המקיפים אותנו מצפון וממזרח. אתם עוצמים עיניים, תומכים בטרור וברצח - ובסוף מקווים שישראל תיעלם. ההיפך יקרה. ישראל תשגשג ותנצח

הנשיא האמריקאי עדיין מנסה להעניק לראש הממשלה הישראלי תמריץ חיובי לפעול לסיום המלחמה והחזרת החטופים. אם שוב הוא ייתקל בסירוב, הוא עלול לשלוף קלפים הרבה פחות נעימים