בכל פעם שאני מרגישה שאין לי כבר כוחות להתמודד עם הסיוט, אני מזכירה לעצמי שיש בעזה במנהרות ילדים, קשישים, נשים, צעירים, חטופים שזקוקים לנו. אנחנו הקול שלהם, ואנו זקוקים לכם שתעזרו לנו | טור מיוחד מאת אמו של יגב בוכשטב, שגופתו חולצה מעזה

ראש הממשלה יודע כי ידידו הטוב ביותר הוא חלוף הזמן. הוא מעדיף לחשב את קיצם של החטופים מאשר את קץ הקריירה שלו, תוך שהוא מנתר מהצלחת מבצע צבאי אחד למשנהו

סינוואר לא מפחד מלחץ צבאי. ממה כן יחשוש? מקיום אלטרנטיבה שלטונית ומהמון זועם

 למרות אינסוף התפלפלויות בנושא, זה מאוד פשוט: אם אתה נמנה על מקבלי ההחלטות מטעם הציבור - אתה מנוע מלקבל תשורות שעלולות להשפיע על החלטותיך. זה נכון למורים בתיכון, זה נכון לשופטים וזה נכון לנבחרי ציבור בכל הרמות

לא רק ראש הממשלה מפקיר את החטופים. גם אנחנו שמאפשרים את ההפקרה הזו שלהם ושל בני משפחותיהם האומללים. כי נרמול המצב וקבלתו גם במחיר כאבי גוף ונפש – הם שותפות לפשע ההפקרה  

לחמאס אין מוצא של כבוד מהעסקה הקרובה, ועל סינוואר לבחור בין שתי אפשרויות גרועות עבורו. תנאי העסקה הם כאלו שישראל יכולה לחיות איתם - אבל באופן אירוני, נוצר מפגש אינטרסים דווקא בין חמאס ובין ישראל להתרחשותה של מלחמה אזורית

ששת החטופים שחולצו כגופות יכלו להיות היום איתנו, חבוקים עם משפחתם בארץ ישראל. כולי תקווה כי לא כל החטופים יחזרו בארונות בגלל חידלון אישי, מדיני ופוליטי. זה הזמן להגיד כן לעסקה - למענם, ולמען העתיד של אזרחי ישראל בארץ הזו

זכותה של דיצה אור לעשות הכל כדי להחזיר את בנה הביתה. הקריאה הטלוויזיונית שלה להחליף את כל החטופים בילדיהם של בכירי מערכת הביטחון הייתה מחאה – ומחאה לא צריכה להיות מנומסת. אבל במקום הזדהות ומחשבה על הסוגיה, דבריה עוררו בעיקר תחזיות קשות על מה שיישאר מהמקום הזה אחרי שכל האדמות נחרכו