הם ניסו להעלים אתכם בחשכה, אבל לא הצליחו. ישראל שלמה נעמדת על הרגליים. אלפים עומדים בצידי הדרך, מחזיקים דגלים, בוכים, ממלמלים תפילה. אין אדם בישראל שהלב שלו לא נצבע בכתום. כתום של כאב שאין לו סוף. סליחה שירי, אריאל וכפיר

יחד עם עוד אלפים נסעתי ללוות את השיירה שלקחה את שירי, אריאל וכפיר ביבס בדרכן האחרונה - וראיתי שם מדינה כואבת, אבל לא שבורה

תחת המטרייה השחורה וההפוכה של הממשלה הנוכחית, הנשים נעלמו מהמשרות הבכירות. כמעט כל אישה שכיהנה בתפקיד בכיר הוחלפה בגבר, לרוב בשיטת חבר מביא חבר. פסיקת בג"ץ חשובה מאין כמוה

היום נכאב על רצח שני ילדים ואמא שנותרה לגונן לבדה, ובאיזשהו מקום נכאב על עצמנו. על סדרי עדיפויות שהשתבשו לנו. על כך שלא הבנו שצריך היה להיאבק על ערך בסיסי כל כך, חיי ילדים. על כך שסמכנו מדי על אלה שאמורים היו לעשות את מה שנכון

האתוס הישראלי, סולם הערכים שלנו שעליו התחנכנו כולנו, אינו מאפשר לנו להשאיר את אנשינו בידי האויב, ובוודאי שלא בידי חיות אדם כמו חמאס. אנחנו מחויבים להחזיר את כולם הביתה. כשאפשר - בפעולה צבאית. וכשאי אפשר - בעסקה עם השטן 

הבקשות של נתניהו, כראש ממשלה וכנאשם, מוצדקות. אבל במצב שבו אנו נמצאים, אין לו ברירה אלא לוותר עליהן ולשלם את המחיר האישי