בסוף דצמבר 2022, עם תחילת כהונתה של הממשלה הנוכחית, החלה ההתפרעות ושבירת הכלים והכללים, התחיל האירוע בחיי האומה שבישר על כך שהכל כנראה מותר לאותו גבר שבורח מבשורה ולמי מחברי ממשלתו שמגבים אותו

מחר רחובות ירושלים יתמלאו במאות אלפי חרדים שיזעקו זעקה מקרב הלב. לא נגד הגיוס, אלא בעד לימוד התורה. הפיתרון לנושא לא יגיע בכוח או ביד קשה, אלא רק בהבנה ובהידברות

במקום לדון בדברים מהותיים, המערכת הפוליטית והחברה בישראל עברו לשאלה "מהו ניצחון" שהותירה אותנו חלוקים עד כדי שסע עמוק. בינתיים כבר שנתיים הלחימה הנוכחית נמשכת

אסור להתנגד, להשמיע דעה שונה, לפעול לפי צו מצפונך או להצביע נגד חוק שאתה פשוט לא מאמין בו. במקום פוליטיקאים שפועלים ועובדים למען האינטרס הציבורי – נתניהו ואופיר כץ בונים קואליציה של יס-מנים צייתנים וממושמעים

ההצעה להפעיל את השב"כ נגד ארגוני פשיעה נראית לרבים חציית קו אדום. אך ייתכן שדווקא בשילוב נכון בין יכולות ביטחוניות וחשיבה משפטית פרגמטית – טמון המפתח להגדרה חדשה של ביטחון ישראלי ושילוב החרדים בהגנת ישראל 

מועמדים ראויים לא חסר. המרחב הציבורי שוקק מנהיגי עם שקמו מהמלחמה. כאלה שנזרקו למאבק בעל כורחם, זעקו בכיכרות, פגשו מנהיגי עולם, ולא בטיול על חשבוננו. יונתן שמריז, אלי שרעבי, רייצ'ל גולדברג פולין, שרית זוסמן ורבים אחרים 

הצעות חוק אמיתיות כבר לא מוגשות, חברי הכנסת לא בקיאים במושגי יסוד של העבודה הפרלמנטרית, הדיונים בוועדות מתקיימים רק לצורך צילומי צעקות לסטורי, ועל שיתופי פעולה בין נציגים משני קצוות המשכן כבר בכלל אין מה לדבר. בזמן שהמלחמה על הרשות השופטת מתנהלת ברעש גדול - הרשות המחוקקת של ישראל כבר גוועה, בשקט