כל בכירי משרד המשפטים בייעוץ ובפרקליטות הבינו שהוטלה פצצה על הקריה בתל-אביב, שהנשורת הגרעינית שלה עלולה לכסות את כל המרחב האווירי של הייעוץ המשפטי לממשלה

מי שמבקש שנגלה אהדה אנושית כלפי הפצ"רית צריך היה לגלות אהדה אנושית כלפי הנגד ארי רוזנפלד. מי שדורש שלא נרדוף את גלי בהרב-מיארה לא יכול לרדוף את בנימין נתניהו. הגיע הזמן לחזור מהתלהמות לענייניות

מאסה קריטית של סימנים מצביעים כי הממונה על חקירת הפצ"רית לא מעוניינת לחקור, בוודאי לא בסטנדרטים של חקירות רגישות כאלה. נדרש פתרון יצירתי לזהות הגורם שינהל אותה, במקום היועמ"שית ואנשיה

גם לפני הפרשה העכורה הזו ובעיקר אחריה, הפרקליטות הצבאית הייתה ותיוותר כיפת הברזל הבלעדית של לוחמי ומפקדי צה"ל בהבטחת חופש הפעולה הצבאי והגנה עליהם

ישראל למדה בדרך הקשה שדווקא ה"שלום" הורג וה"כיבוש" משקיט | אלא שבניגוד לתקופות אחרות בהיסטוריה, הפעם יש לנו מדינה, צבא ושורה של לקחים שימושיים

מי שמחכה שהמערכת הפוליטית תרגיע את השיח, יתאכזב. לפוליטיקאים יש אינטרס מובנה בהקצנה: קיטוב מביא מנדטים. אי אפשר לסמוך על מי שמחזיק את הגפרור כדי לכבות את השריפה. ואילו אנחנו, האזרחים, יכולים וחייבים להיות הבלם

במשך למעלה משני עשורים כמעט ולא נרשמו פריצות דרך משמעותיות בטיפול בסרטן ראש-צוואר. והשנה סוף-סוף קיימת תרופה חדשה שמעניקה תקווה אמיתית. אלא שלא בטוח שמדינת ישראל תנגיש את הטיפול הזה עבור החולים שלה כשהתקציב דל והשמיכה קצרה

מצד אחד, מנהיגי המפלגות החרדיות נהנים ממעמד של "שותפים טבעיים" על פיהם יישק דבר המקבלים תקציבי עתק יחודיים עבור הציבור שלהם, אך בה בעת מוציאים מאות אלפים לרחובות במחאה חריפה נגד אותה מערכת שהם עצמם חלק ממנה