האם נמשיך לדבר על רצון העם בעוד שהכרעות בעלות משקל קיומי מתקבלות מחוץ למוסדות הנבחרים? או שמא ניקח אחריות ונתקן את הכללים כך שהכוח יחזור באמת לידי בעלי זכות הבחירה? 

בן סלמאן לא הפך לציוני, הוא פשוט הבין שהדרך לבית הלבן עוברת דרך נורמליזציה. העוגן האסטרטגי הישראלי לא צריך להיות בסעודיה המהססת – אלא בניו-דלהי הנוסקת

היועמ"שית טוענת שאין ברירה: או שבן גביר יודח או שהדמוקרטיה תתערער. הבעיה היא שגם הרחבה דרמטית של התערבות בג"ץ לא נשמעת כמו מתכון לחיזוק יסודות המשטר   

מליוני אנשים ברחובות, 70 אחוז מהעם מתנגד לרפורמה, מאות צמתים ואלפי שעות שידור - יכול להיות שנפלתם בפח?

ועדת חקירה ממלכתית, אובייקטיבית ובלתי תלויה, מחוייבת המציאות - אך זו איננה נדרשת בראש ובראשונה כדי לברר עובדות (זה חשוב) או לאתר אשמים, אלא כדי לקיים למידה מדרגה שנייה על האופן שבו המערכת לומדת, מפרשת מציאות ומקבלת החלטות

ההקשר המיידי והבלתי נמנע למשפט התלוי ועומד של רה"מ נתניהו, והחשש כי מדובר במהלך שנועד לחלץ אותו מאימת הדין, מזהמים את השיח הציבורי ומקשים עד מאוד על קיום דיון ענייני, מושכל ונקי בשאלה העקרונית