מאז שהועלה אחוז החסימה, ידענו חמש מערכות בחירות בפחות מארבע שנים. יציבות זה לא הביא

ההסתכלות על ה"אחדות", כמוצא יחיד שימנע את אסון הבחירות הנוספות, יוצאת מנקודת הנחה דמיונית: שהאופציה בכלל קיימת

ממשלה רחבה ללא ערבים, חרדים והימין הקיצוני היא לכאורה ממשלת שיתוק, אך היא יכולה לקדם את ישראל באופן מהותי נוכח האיומים מבחוץ ומבפנים

לבד מהשאיפה להחליף שלטון, שני עקרונות איחדו את מפלגות השינוי: גיוס החרדים וחרם (מינוס הדמוקרטים) על המפלגות הערביות. תוצאות הבחירות הבהירו שאם הגוש רוצה להקים ממשלה, הוא יצטרך לוותר לפחות על אחד העקרונות. במצב שנוצר, הברירה הטבעית היא הערבים

סבל התיקו המוזר שנכפה עלינו בבחירות האחרונות מוציא ממחילותיהם את קולות הרל"ב הנפסדים ביותר. בשם סילוקו של נתניהו מהשלטון, גם אם יהא זה סילוק זמני שבסופו נצא שוב לבחירות שבסופן תקום ממשלת נתניהו חזקה אף יותר, מתגברים הקולות הדוחקים באיזנקוט לקפוץ אל פי התהום, קפיצת ראש

הצעד החכם ביותר שנתניהו ואיזנקוט יכולים לנקוט בו הוא להציע למנסור עבאס להיכנס לקואליציה. שיתוף מפלגה ערבית פרגמטית בקואליציה הבאה יאותת לעולם על התחלה חדשה, עשוי להעניק לממשלה הנכנסת אשראי מדיני ראשוני ולהרחיק את האפשרות של הטלת סנקציות

אני רוצה שהאחיינים שלי יגדלו בחברה שבה הם יכולים להכיר אנשים שונים מהם, לבנות קשרים ולחיות בביטחון ובכבוד. חברה שבה שותפות יהודית־ערבית אינה סיסמה, אלא דרך חיים המבוססת על כבוד הדדי והכרה בזכויות של כולנו 

המהלך שאני מציע יעורר שבר קשה בקרב חלק מתומכי גוש השינוי שיראו בו בגידה בהבטחת יסוד. לכן הוא חייב לבוא כמהלך משותף של איזנקוט, בנט וליברמן. עליהם לומר בגלוי: הבטחנו שלא נשב תחת נתניהו, ואנחנו עדיין חושבים שאינו ראוי להנהיג את המדינה. אבל הבוחר הציב בפנינו מציאות המחייבת אותנו להפר את ההבטחה מתוך אחריות וראייה לטווח ארוך