אני, שעל כל דבר יש לי מה להגיד, שחושבת שמילה שווה אלף תמונות, שמכירה בכוח הגדול של הדיבור, היום שתקתי. למדתי לחכות שמי שממול יעשה צעד. לחכות שהצד השני יתבשל ברצונות שלו, ולא להטיל עליו את הבשלוּת שלי. לחכות לראות מה יוליד יום, או סמס, ולא ללדת אותו לפני הזמן

זה היה היום שלנו, זה שסימל את כל אהבתנו. עכשיו כשאת לא כאן ובחרת להמשיך הלאה, הוא גורם לי לעצור ולחשוב מה היה אילו, גם כשאני חושב שכבר השתחררתי והתגברתי עלייך

לא היה מדובר בשם חיבה, אלא בצורת דיבור - הבחנתי שהוא פנה גם למלצרית באותה הצורה בדיוק. חוץ מזה, איך מתגעגעים למישהי שאתה מכיר בקושי שבוע?

היא חייבת להיות כה מקסימה ומוצלחת ומשעשעת עד שהוא ייסחף סוף סוף אל החוף שלה, משאיר מאחוריו את כל הספינות ההרוסות ואת הים הפתוח ואת הסירנות המפתות. מתוך ספר חדש