כל הלילה חשבתי איך היא יושבת בבתי קפה האלה ומראה לגברים חסרי אחריות ובושה את הציצים שלה, בשירותים, וככה, לפחות לעשר דקות, היא לא כל כך בודדה. חשבתי שמעניין אם גם הם מראים לה את איבריהם ואיזו מוזיקה משמיעים תוך כדי

נשארת לבד עם ארבעת הילדים. האינסטינקט האמהי, או סתם פחדים שצפים, לא נותנים מרגוע. כל דקה שעוברת מהשעה תשע בלילה אני מחכה כבר לבוקר שיאיר, ובמשך היום אני מותשת כליל

הפסקתי לחשוב על אמא שלו יושבת בסלון וכועסת על מה שאני עושה לבן שלה, והתגברתי על הפחד מכך שאני שוב מתחיל להרגיש משהו. אני רעב לומר לו איך אני מרגיש כלפיו

אני כמו קופסה קטנה (אני בחורה קטנה) וחולנית (אני מדברת אליך עוד לפני שנפגשנו) שמלאה עד גדותיי באהבה שהיא רוצה להעניק ועוד לא הגעת כדי לקבל אותה. אהבה לבנת כנף