תסכימו איתי שלא צריך להקדים ולהסביר למה רבים כל כך מאיתנו לא זזים לחו"ל בלי סלולר… והתוצאות ניכרות בשטח בצורה מובהקת: רכישת חבילות eSIM עלתה ביותר מ-50% לעומת התקופה המקבילה אשתקד. במקביל, נרשמה עלייה של 35% ברכישת חבילות גלובליות, המאפשרות גלישה במספר מדינות תחת חבילה אחת ללא החלפת eSIM או רכישת חבילה ייעודית לכל יעד. יתרה מכך, בחברה מזהים עלייה של 25% ברכישת חבילות גלובליות שנתיות המאפשרות גלישה במספר מדינות תחת חבילה אחת ללא החלפת eSIM או רכישת חבילה ייעודית לכל יעד. נתונים אלה על הרגלי התקשורת של הישראלים בחו"ל מסרה במפגש עיתונאים חברת ה-eSIM הישראלית VOYE Global, הפועלת בענף הטראוול-טק ומספקת פתרונות תקשורת למטיילים ברחבי העולם, לקראת קיץ 2026, ש"זז" קצת לרבים בעקבות המצב הביטחוני באזור. מהנתונים עולה גם, כי הישראלים ממשיכים להתארגן ברגע האחרון בכל הנוגע לחיבור הסלולרי שלהם בחו"ל, ורוכשים את חבילת הגלישה שלהם בממוצע כ-72 שעות בלבד לפני הטיסה, בעוד שבאירופה נהוג לבצע את הרכישה כשבוע מראש. בנוסף, רבים עדיין אינם מצליחים להתאים את החבילה לצורכיהם: כמעט 40% מהלקוחות נאלצים לבצע רכישת המשך (Top-Up) במהלך החופשה לאחר שהחבילה שרכשו התבררה כקטנה מדי או כלא מתאימה למשך השהות. שיעור רכישות ההשלמה של הישראלים גבוה בכ-40% מהממוצע העולמי. עוד עולה מהנתונים, כי הישראלים צורכים יותר דאטה ונשארים זמן רב יותר מעבר לים – משך השהות הממוצע של ישראלים בחו"ל התארך השנה והגיע לשבוע ימים, בהתאם לכך גדלה גם צריכת הדאטה. מטייל ישראלי צורך כיום בממוצע כ-500 מגה-בייט ביום, כאשר ליעדים מרוחקים דוגמת יפן ותאילנד הצריכה עולה לכ-700-750 מגה-בייט ביום, בעיקר לצורך ניווט, תחבורה ציבורית, תרגום והזמנת שירותים. היעדים המובילים ברכישת חבילות גלישה לקיץ 2026 הם יוון, קפריסין, איחוד האמירויות, ארצות הברית, תאילנד ויפן. לצד היעדים המבוקשים, בחברה מזהים גם עלייה בביקוש לגיאורגיה, שהפכה לאחד היעדים הבולטים השנה. עוד מדווחת החברה כי המדינות שבהן נרשמה צריכת הדאטה הגבוהה ביותר בקרב ישראלים הן תאילנד, יפן, סין, ארצות הברית ויוון. במהלך האירוע הציג אסף שניר, סנכ"ל השיווק והמכירות הדלובלי של החברה, כמה שירותים חדשים, בהם שירות eSIM ייעודי לקרוזים, חיבור למספר מפעילי סלולר בכל מדינה ושירות לקוחות 24/7 בעברית ובשפות נוספות. לצד החידושים, החברה מציעה גם 100 מגה-בייט ללא עלות בכל רכישת חבילה, המאפשרים להתקין את ה-eSIM ולבדוק את תקינותו עוד לפני ההמראה. מנכ"ל VOYE Global, שגיא שנטג, ציין כי החברה נמצאת כרגע בתהליך גדילה מואץ ומגייסת למטה החברה בישראל ובחו"ל  צוותי מכירות ושיווק, אשר תומכים בתוכנית האסטרטגית שלה לגדילה והובלת השוק העולמי.

מאת בת אל דיין פורטל הסקטור היצרני בישראל מתמודד בשנים האחרונות עם אתגרים מורכבים: שיבושים בשרשרת האספקה, מחסור בכוח אדם מקצועי, עלייה בעלויות חומרי גלם, לחצים לעמידה בזמני אספקה ודרישה מתמדת להתייעלות. בתוך כל זה, מהפכת ה-AI מגיעה גם לרצפת הייצור. אבל בשיחות עם מנהלים בחברות יצרניות חוזרת שוב ושוב אותה אמירה: “יש לנו נתונים על כל דבר, אבל אנחנו לא מצליחים לעשות איתם מספיק". הם לא טועים. ברוב הארגונים קיימות שנים רבות של נתוני ייצור, מלאי, רכש, איכות, תחזוקה, תכנון ואספקה. מערכות ERP, מערכות ייצור, מערכות איכות וגיליונות אקסל מתעדים כמעט כל תנועה בקו הייצור. הבעיה אינה היעדר מידע. הבעיה היא שהמידע מפוזר בין מערכות, מוגדר אחרת בכל מחלקה, ולעיתים אינו נגיש בזמן שבו ההנהלה צריכה לקבל החלטה. כשמגיעה הבינה המלאכותית לתמונה, השאלה הראשונה אינה "באיזו פלטפורמה נשתמש", אלא "על איזה בסיס נתונים ה-AI הזאת הולכת לעבוד". חלק גדול מפרויקטי ה-AI שנכשלים בארגונים אינם נכשלים בגלל האלגוריתם, אלא בגלל בעיות בדאטה: מידע חלקי, כפילויות, הגדרות לא אחידות, חוסר חיבור בין מערכות וחוסר יכולת לסמוך על הנתונים בזמן אמת. לאורך השנים צברה SIT ניסיון בעבודה עם חברות יצרניות ממגוון סקטורים, בהם תעשייה ביטחונית, אלקטרוניקה ורכיבים, דפוס ואריזות, מזון ומשקאות, רכב, מים והשקיה ותעשייה כבדה. למרות ההבדלים בין התחומים, האתגר חוזר על עצמו כמעט בכל ארגון: כמות גדולה של נתונים שנאספת לאורך שנים, אך אינה מתורגמת לתובנות ניהוליות ותפעוליות בזמן אמת. בפועל, הפער הזה מורגש ביומיום. מנהל ייצור מוריד נתוני MRP לאקסל כדי להבין מה צפוי לקרות בשבוע הבא. מנהל רכש מזהה חריגה מספק רק אחרי שהיא כבר משפיעה על קו הייצור. מנהלת איכות מרכיבה דוחות שבועיים ממקורות מידע שלא תמיד מדברים זה עם זה. והנהלה מגיעה לדיון רבעוני כשכל מחלקה מציגה מספרים שונים. אלו לא כשלים של אנשים. אלו כשלים של תשתית. מערכת MRP יכולה לספק תמונת מצב חשובה, אך ברוב המקרים היא מספרת בעיקר מה קיים עכשיו. השאלה החשובה באמת היא מה עומד לקרות. אם המערכות הארגוניות אינן יודעות לנתח מגמות, לזהות חריגות ולחזות את הפעולות הבאות על בסיס דאטה אמינה, הן לא באמת מסייעות להנהלה לקבל החלטות קדימה. אותו דפוס חוזר גם באיכות. חברות רבות מצוינות בתיעוד כשלים, אך פחות טובות בזיהוי הדפוס שמקדים אותם. כשמסתכלים על נתוני האיכות לאורך זמן, מתברר לא פעם שהכשלים לא באמת היו מפתיעים. הם היו צפויים, רק שאיש לא חיבר בזמן בין הנתונים. אז מה צריך לקרות לפני AI? חברות שמצליחות להטמיע AI בעולם הייצור לא מתחילות מהכלי. הן מתחילות מסדר. השלב הראשון הוא מיפוי מקורות המידע בארגון: אילו מערכות קיימות, היכן נמצאים הנתונים, מי משתמש בהם ומה רמת האמינות שלהם. לאחר מכן נדרשת הגדרה אחידה של מושגים עסקיים מרכזיים, כמו מלאי זמין, כשל איכות, תפוקה, עמידה בזמנים ורווחיות מוצר. השלב הבא הוא חיבור בין מערכות ה-ERP, הייצור, הרכש, המלאי והאיכות, ובניית מאגר נתונים מרכזי, כמו DWH או Data Lake, שמאפשר לארגון לעבוד על בסיס מקור אמת אחד. ב-SIT אנחנו פוגשים חברות בשלבים שונים של מוכנות. יש חברות שעדיין עובדות עם תהליכים ידניים ואקסלים, יש חברות שכבר הקימו תשתית חלקית אך חסרה להן שכבת דאטה אחידה, ויש חברות שכבר מוכנות לשלב הבא: פתרונות AI וסוכנים חכמים שמייצרים תובנות תפעוליות בזמן אמת. היתרון של SIT נמצא בדיוק בנקודת החיבור הזו: שילוב בין ניסיון עמוק עם חברות יצרניות, הבנה של תהליכים עסקיים ותפעוליים, ויכולת לבנות תשתיות דאטה ופתרונות AI שמייצרים ערך עסקי אמיתי. לפני שבוחרים כלי AI, חברות יצרניות צריכות לשאול שאלה אחת פשוטה: האם הדאטה שלנו מוכנה לקבל החלטות חכמות? כי בסופו של דבר, איכות ההחלטות של כל מערכת AI לעולם לא תהיה גבוהה יותר מאיכות הנתונים שעליהם היא נשענת.   הכותבת היא CRO ב-SIT, חברה המתמחה בליווי חברות יצרניות ישראליות בתהליכי טרנספורמציה דיגיטלית, תשתיות דאטה ופתרונות  AI.

חצי גמר המונדיאל נפתח אמש (ג') עם הפתעה – ניצחון שנראה שרק מעטים ציפו לו. לפני המשחק, הקונצנזוס היה שצרפת-OpenAI, שהפגינה יכולות כמעט מעולות לאורך הטורניר, תנצח את ספרד-גוגל ותעפיל לגמר. אלא שהמציאות הראתה ההיפך – והיא זו שניצחה את "מודלי ה-AI המתוחכמים" בדמות אמבפה, דמבלה וחבריהם. ספרד-גוגל נגד צרפת-OpenAI הניצחון של ספרד-גוגל על צרפת-OpenAI לא היה רק זכייה בכרטיס לגמר – הוא היה הצהרת כוח. בפעם הראשונה בטורניר, הצרפתים נראו חסרי אונים לחלוטין. ההתקפה שלהם, שעד כה הרשימה ביצירתיות וביכולת אישית, לא יכלה לפתרונות ההגנה החזקים של גוגל, ועד לשלבים הסופיים של המשחק לא הצליחה להגיע אפילו למצב מסוכן אחד. ספרד-גוגל שלטה בקצב, החזיקה בכדור, נטרלה כל ניסיון התקפי והוכיחה שוב שהכדורגל שלה הוא קודם כל ניצחון של שיטה. התוצאה בסיום: 2:0 חלק, מפתיע, מוחץ ומהדד של ספרד-גוגל, שמראה ל-OpenAI שגם כלי ה-GenAI הטוב ביותר לא יכול להבטיח ניצחון על מגרש הכדורגל. ספרד שיחקה כמו מערכת שלמה של גוגל: ג'מיני סיפק את היצירתיות, מנוע החיפוש מצאה בכל רגע את הפתרון הנכון, BigQuery ניתח את המשחק בזמן אמת ו-Vertex AI סייע לקבל את ההחלטות הנכונות. השער הראשון הגיע מפנדל מיותר, שצרפת-OpenAI גרמה ללא צורך, וספרד-גוגל ניצלה אותו בקור רוח. במחצית השנייה ראינו שער קבוצתי נפלא לאחר רצף מסירות, שהמחיש את התיאום המושלם בין השחקנים הספרדים-גוגלים. דקות אחדות אחר כך הם כבשו שער שלישי נכבש, אך הוא נפסל בגלל נבדל גבולי של למין יאמאל. מנגד, צרפת-OpenAI, שנשענה לאורך הטורניר על הברקות אישיות, לא הצליחה להפעיל את "המנועים" שלה. אפילו ChatGPT ,GPT-5 ,Operator ו-Codex יחדיו לא מצאו דרך לפרוץ את המערך ההגנתי הספרדי-גוגלי. זו הייתה המחשה מצוינת לאחד האתגרים הגדולים של עולם הבינה המלאכותית הארגונית: יש לא מעט ארגונים שמצהירים שהם "מאמצים AI", אך בפועל מטילים עליה כל כך הרבה מגבלות – רגולציה, דרישות סייבר, חששות מפרטיות, מגבלות תקציב, חסימות גישה למידע והרשאות מצומצמות – עד שהמערכת כמעט לא יכולה לנצל את היכולות שלה. התוצאה היא בינה מלאכותית שקיימת על הנייר ומתקשה לייצר ערך אמיתי. כך בדיוק נראתה צרפת-OpenAI בחצי הגמר: היא הייתה אמנם פחות טובה גם בהתקפה, אבל המגבלות שהוטלו על הבינה המלאכותית שלה – במקרה הזה מרגלי הספרדים – סגרו עבורה כל נתיב פעולה, לא אפשרו לה גישה ל-"מידע", צמצמו את מרחב ההחלטות שלה והוציאו ממנה את כל העוקץ. המשחק אמש מהווה תזכורת לכך שגם מנוע הבינה המלאכותית המתקדם בעולם לא יספק תוצאות אם סביבת העבודה אינה מאפשרת לו לפעול. במובן הזה, ספרד לא רק ניצחה את צרפת – היא המחישה כיצד ארכיטקטורה נכונה, ניהול מידע חכם ותשתית מאוזנת יכולים לנטרל גם את מנוע ה-AI המרשים ביותר. אוהדי נבחרת ספרד. צילום: SPORT PRESS MEDIA / Shutterstock.com מעבר לניצחון עצמו, ספרד-גוגל ממשיכה לבנות מונדיאל היסטורי מבחינתה. היא השוותה את השיא של איטליה, של 37 משחקים רשמיים רצופים ללא הפסד (לא כולל הפסדים בדו קרב פנדלים). גם מבחינה הגנתית, ספרד נמצאת על סף הישג נדיר: עד כה היא ספגה שער אחד בלבד בכל הטורניר. אם היא תשמור על שער נקי גם בגמר ותזכה בגביע, היא תקבע שיא חדש של (אי) ספיגות לאלופת עולם. ההישג הזה הוא (או יותר נכון יהיה) לא רק בזכות השוער שלה. אונאי סימון. הוא אמנם הציג לאורך המונדיאל יכולת מסוימת, אבל זוהי בעיקר תוצאה של קבוצה שלמה שמונעת מיריבות להגיע למצבי הבקעה. זו אינה הגנת בונקר, אלא לחץ גבוה, שליטה בכדור, משמעת טקטית וסגירת קווי מסירה, כך שהיריבה פשוט מתייאשת ולא מצליחה לייצר איומים. כעת, אלופת אירופה נמצאת במרחק ניצחון אחד מדאבל שמעטים מאוד השיגו בעבר (כולל ספרד עצמה ב-2010) – זכייה גם ביורו וגם במונדיאל. אם היא תשלים את המשימה, יהיה קשה להתווכח עם העובדה שמדובר באחת הנבחרות השלמות, המאורגנות והיעילות ביותר שנראו בכדורגל העולמי, בדיוק כפי שגוגל בנתה לאורך השנים אקו-סיסטם של מוצרים שממשיך להוביל, גם מול התחרות הקשה ביותר. האם אנחנו אוהדים את ספרד? האהדה של הישראלים לנבחרות במונדיאל היא, במידה רבה, מראה של החברה הישראלית עצמה. מאחר שנבחרת ישראל לא משתתפת בטורניר, למעט אותה פעם היסטורית אי אז במקסיקו 1970, רוב האוהדים מאמצים נבחרת אחרת. אבל הבחירה אינה נעשית רק לפי איכות הכדורגל – היא מושפעת מזיכרונות ילדות, משורשים משפחתיים, מהכוכבים הגדולים ומהשאלה כיצד אותה מדינה נתפסת ביחסה לישראל. המשתנה האחרון גורם לכך שעל אף היותה של הנבחרת הספרדית מצוינת, כפי שראינו אתמול, חלק ניכר מהישראלים, אם לא הרוב, לא אוהבים אותה כיום. ספרד הייתה במשך יותר מעשור אחת הנבחרות האהובות ביותר בישראל. דור הזהב של צ'אבי, אינייסטה, קסיאס, פויול ובוסקטס שינה את פני הכדורגל העולמי, וישראלים רבים התאהבו בסגנון המשחק שלה. אלא שבשנים האחרונות, בעקבות מתיחויות מדיניות וביקורת של גורמים פוליטיים בספרד (בעיקר ראש הממשלה, פדרו סנצ'ס) כלפי ישראל, חלק גדול מהאוהדים הישראלים שלה התרחקו ממנה רגשית. עם זאת, רבים, גם אם לא הרוב, עדיין מפרידים בין הפוליטיקה לכדורגל וממשיכים להעריך את הנבחרת הספרדית. גם צרפת מעוררת רגשות מעורבים: מצד אחד, מדובר באימפריית כדורגל עם שחקנים כמו קיליאן אמבפה ואנטואן גריזמן, ובמדינה בעלת קהילה יהודית גדולה וקשרים היסטוריים עם ישראל. מהצד השני, הביקורת שנשמעה בשנים האחרונות מצד חלק מההנהגה הצרפתית, כולל הנשיא, עמנואל מקרון, כלפי המדיניות של הממשלה גרמה לחלק מהציבור הישראלי להרגיש פחות מחובר לנבחרת שלה. אחד מענקי הכדורגל. פלה. צילום: A.RICARDO / Shutterstock.com מה עם הנבחרות האחרות? במשך שנים, ארגנטינה וברזיל היו שתי הנבחרות האהובות ביותר בישראל. ברזיל, מפלה ועד רונלדיניו, סימלה את הכדורגל היצירתי והשמח, בעוד שארגנטינה זכתה לאהדה עצומה בזכות הכוכבים שלה – דייגו ארמנדו מראדונה ובהמשך ליאו מסי. גם אנגליה נהנית ממעמד מיוחד בארץ, בזכות הפופולריות העצומה של הפרמייר ליג, ופורטוגל זכתה בשנים האחרונות לגל אהדה גדול בזכות כריסטיאנו רונאלדו. גם בקרב הנבחרות הערביות קיימים הבדלים ברורים: מרוקו נהנית מאהדה יחסית גבוהה שלנו בזכות הסכמי אברהם והעובדה שמאות אלפי ישראלים הם יוצאי מדינת המגרב. לעומת זאת, מצרים, למרות הסכם השלום ושיתוף הפעולה הביטחוני, לא זוכה לאותה אהדה, משום שישראלים רבים חשים שהיחס כלפינו ברחוב המצרי עדיין שלילי. אוהדי נבחרת אנגליה. צילום: Stefan Constantin 22 / Shutterstock.com ולסיום, המקרה המורכב ביותר – גרמניה. במשך עשרות שנים, בעקבות זיכרון השואה, ישראלים רבים התקשו להזדהות עם הנבחרת הגרמנית. עבור דור ניצולי השואה ובני משפחותיהם, עצם העידוד של גרמניה היה כמעט בלתי נתפס. אולם עם השנים, ובעיקר בקרב האוהדים הצעירים, היחס השתנה: הנבחרת הגרמנית החלה לצבור אהדה כאן בעקבות הפיכתה לאחת מבעלות בריתה הקרובות של ישראל באירופה, עם שיתוף פעולה ביטחוני, מדיני וכלכלי עמוק, והצהרות חוזרות של מנהיגיה על מחויבות לביטחון ישראל. כמובן שהכדורגל הגרמני המקצועני, המבוסס על משמעת ועל היכולת של הגרמנים להמציא את עצמם מחדש, שיחק כאן תפקיד. אולי את התפקיד המרכזי. לכן, יש כיום בישראל לא מעט אוהדים של הנבחרת שלה, על אף המטען ההיסטורי. הסקירה הקצרה הזו מראה שבעולם גלובלי שבו ספורט, פוליטיקה ותדמית לאומית משתלבים זה בזה, גם הבחירה של הישראלים איזו נבחרת לעודד הפכה עבור רבים ליותר מהחלטה ספורטיבית – היא גם ביטוי של זהות, ערכים ותחושת קרבה או ריחוק בין המדינות והעמים.

הרשות להגנת הפרטיות פרסמה לראשונה גילוי דעת מקיף המבהיר את אופן יישום תיקון 13 לחוק הגנת הפרטיות, המחייב גופים ציבוריים ושורה ארוכה של ארגונים פרטיים למנות ממונה על הגנת הפרטיות. החוק עבר בכנסת באוגוסט 2024 ונכנס לתוקף באוגוסט 2025. גילוי הדעת מפרט את מהות החוק, חשיבותו, אילו סוגי ארגונים מחויבים למנות ממונה על הגנת המידע, סמכויותיו וכישוריו. גילוי הדעת מציין כי: "מדובר באחד השינויים המשמעותיים ביותר בדיני הפרטיות בישראל, שנועד לחזק את עקרון האחריותיות ולהבטיח פיקוח מקצועי על עיבוד מידע אישי בארגונים". על פי הנחיות התיקון לחוק, החובה למנות ממונה על הגנת הפרטיות חלה על גופים ציבוריים, ארגונים העוסקים בסחר במידע אישי, חברות המבצעות ניטור שוטף ושיטתי של אנשים, וכן ארגונים שעיקר פעילותם כולל עיבוד מידע אישי רגיש בהיקף נרחב. בין הארגונים נכללים: בנקים, חברות ביטוח, בתי חולים, קופות חולים, חברות תקשורת, מפעילי שירותים דיגיטליים וארגונים המעבדים מידע רפואי או פיננסי בהיקפים גדולים. הרשות מדגישה כי הממונה על הגנת הפרטיות יהיה גורם מקצועי עצמאי שתפקידו להוביל את תחום הפרטיות בארגון, לייעץ להנהלה ולעובדים, לפקח על עמידה בדרישות החוק, לקדם תוכניות הדרכה, לטפל בפניות של נושאי המידע ולשמש איש הקשר מול הרשות להגנת הפרטיות. מי יכול להיות ממונה על הגנת הפרטיות? גילוי הדעת קובע כי על הממונה להיות בעל ידע מעמיק בדיני הפרטיות, הבנה טכנולוגית מספקת של מערכות מידע ואבטחת מידע, וכן בעל היכרות עם פעילות הארגון. בנוסף, עליו לפעול ללא ניגוד עניינים, כאשר הארגון מחויב להעמיד לרשותו את המשאבים, הסמכויות והגישה למידע הנדרשים למילוי תפקידו. הרשות מבהירה גם כי תפקיד הממונה על הגנת הפרטיות שונה מתפקיד ממונה אבטחת המידע וההמלצה היא הפרדה בין שני התפקידים. אולם, אם בכל זאת משלבים – הדבר מחייב בחינה זהירה כדי להבטיח את עצמאותו של הממונה. לצד החובה החוקית, ממליצה הרשות גם לארגונים שאינם מחויבים במינוי ממונה לשקול לעשות זאת באופן וולונטרי. לדבריה, מינוי כזה מסייע בהפחתת סיכונים רגולטוריים ומשפטיים, מחזק את אמון הלקוחות והשותפים העסקיים, ואף עשוי להוות שיקול מקל בהטלת עיצומים כספיים במקרה של הפרת החוק. מהם העיצומים הכספיים? על פי התיקון לחוק, ארגונים שלא מינו ממונה על הגנת המידע לפי החוק, הרשות להגנת הפרטיות רשאית להשית עליהם קנסות בהיקפים שונים, לפי גודל הארגון והרגישות של המידע שיש לו. ארגון שמחזיק במאגר מידע "רגיל" עלול להיקנס בסכומים של 20 עד 40 אלף שקל, אם יש לו מידע רגיש. כמו כן יש אפשרות להשית קנסות לפי מניין האנשים שהמידע שבידי הארגון מתייחס אליהם. למשל ארגון שמחזיק מידע הקשור ל-50 אלף איש, הקנס יהיה בגובה 2 עד 4 שקלים לכל רשומה ובסך הכל מדובר בקנסות בגובה של 100 עד 200 אלף שקל.

חברת גונג (Gong) אירחה באחרונה את קהילת ההיי-טק החרדית DDoS Community – המונה למעלה מ-5,000 חברים  למפגש שעסק במעבר מפיתוח גרסאות דמו ויישומים פשוטים מבוססי מודלי שפה (LLM) להנדסת מערכות AI, ארכיטקטורה, ניהול קונטקסט ותהליכי עבודה אג'נטיים. גונג היא חברת טכנולוגיה המפתחת פלטפורמת Revenue AI מבוססת בינה מלאכותית, שמסייעת לצוותי מכירות והכנסות לנתח נתונים, לזהות הזדמנויות וסיכונים, לייעל תהליכים ולסגור עסקאות בצורה חכמה ומהירה יותר. במהלך המפגש, שבו השתתפו מפתחים, מהנדסים ומנהלים טכנולוגיים, הציג אייל גהסי, מהנדס חוויית פיתוח וייעול תהליכי פיתוח בגונג, את האבולוציה של חוויית הפיתוח. בנוסף, צבי אמולסקי, מנהל צוות GenAI מחברת פאוטון (Powtoon), הציג מפת דרכים לכלי פיתוח אג'נטיים ולסוכנים אוטונומיים. מענדי טולדנו, מוביל DDoS Community, הודה לגונג על האירוח, והוסיף ואמר כי "המפגש עסק באתגרים של העברת מערכות בינה מלאכותית לשלב הייצור (Production), תהליך הדורש ידע ארכיטקטוני ושיתוף פעולה". עדי אביטל קוז'וקרו, מנהלת מיתוג מעסיק בגונג, אמרה: "שמחנו לראות את המשתתפים שלקחו חלק במפגש. אנו רואים חשיבות בחיבור לקהילות טכנולוגיות ובעידוד גיוון בתעשיית ההיי-טק. נמשיך לקדם שיתופי פעולה ומפגשים מקצועיים". דיילי ציפי צפתה, נצפתה וחזרה עם תמונות אירחה את קהילת ההיי-טק החרדית DDoS. גונג. צילום: גונג

"בעבר הסייבר היה נחלתם של המגנים והתוקפים שפעלו בתחום. היום, כל בנק או חברת ביטוח הם חברות תוכנה. יש להם נתונים, הם פועלים בדאטה סנטר או בענן, ובשל חיבורי צג שלישי ושותפים, המידע הרגיש שלהם זולג לכל הכיוונים. בסופו של יום, הכל מתנקז למושג אמון. בלא אמון – אי אפשר לאמת טכנולוגיות חדשות", כך אמרה יסמין שחר, ראשת תחום שותפיות בזעפרן סקיוריטי (Zafran Security). שחר הנחתה את מסלול הסייבר בכנס fintech junction 2026. הכנס, בהפקת אנשים ומחשבים, נערך בשבוע שעבר (ד') במלון הילטון בתל אביב, עם מאות משתתפים. לדברי שחר, "סייבר אינו רק נתונים וטכנולוגיה. סייבר הוא מרכיב עסקי, המאפשר לארגונים גדולים לאמץ ולפתח חדשנות". "היום יש יותר מתקפות. העולם השתנה ומשתנה במהירות, בין השאר בשל מהפכת הבינה המלאכותית. כל עובד ועובדת פועלים באופן שונה מהאופן שבו פעלו לפני חודשים", אמרה שחר, "בהתאמה, גם סביבת ה-IT השתנתה: יש סוכני AI, אשר משימתם היא גילוי איומי סייבר. אלא שגם התוקפים מאמצים רכיבי AI במתקפות שלהם". "המורכבות גדלה", ציינה, "ארגונים נמצאים באון פרם וגם בענן, ויש גורמים ושותפי צד ג'. כל זה יוצר מערכות מורכבות, מקושרות יותר, המקשות על ההגנה. לכך יש להוסיף אתגרים נוספים, במקביל: הצורך בהלימה לרגולציות והמצב הגיאו-פוליטי". "השאלה", סיכמה שחר, "אינה רק 'איך עוצרים את המתקפה הבאה. השאלה היא 'איך לבנות את האבטחה המודרנית, תוך יכולת לנהל סיכונים', לבנות חוסן בסייבר ולהתחיל לחדש". דוברת נוספת מהחברה הייתה הדס ברגמן, מנכ"לית הסניף הישראלי של זעפרן, וסמנכ"לית תפעול עסקי בחברה. ברגמן דיברה בפאנל שנושאו "מלחמת אבטחת המידע בסוכני ה-AI", שדן בדרך להכנסת סוכני AI לארגון באופן מאובטח. את הפאנל הנחה דן בנגר, מנכ"ל ומייסד Tego AI. "היקף המתקפות תמיד גדל", אמרה ברגמן, "אלא שקצב השינוי גדל בחודשים האחרונים. בעבר לא היה מודל מיתוס. כיום התוקפים כבר לא תוקפים במשך שעות, אלא במהירות רבה מבעבר. כך, לארגונים פיננסים אין את הפריווילגיה לעכב אימות של נתונים, בעוד התוקפים עושים שימוש ברכיבי וכלי AI ובסוכני AI ומשלבים אותם במתקפות שלהם. למוסדות פיננסיים אין את ה'זכות' לבחור האם כן או לא לעשות שימוש ב-AI. לכן, נדרש לעשות שימוש בכלים כמו שלנו, לטובת זיהוי ונטרול האיומים". "ארגונים נדרשים לסוכנים העובדים על זיהוי מהיר של האיום", סיכמה ברגמן, "עם בשלות של ההגנה, נטרול החולשה או הפרצה ומימוש תפיסת Scale to Patch, פריסה של עדכוני תוכנה ברחבי הארגון בקנה מידה רחב. לארגונים אין את הפריווילגיה לפעול רק בתחום החשוב לעצמו, של 'נראות', זה מעט מעשה של פעם".

איל ההון וורן באפט הפסיק באופן רשמי את תרומותיו השנתיות לקרן של ביל ומלינדה גייטס (Bill & Melinda Gates Foundation). במקום זאת, יו"ר תאגיד ברקשייר האת'וויי (Berkshire Hathaway) מפנה כעת מניות בשווי של כ-6 מיליארד דולר באופן בלעדי לארבע קרנות צדקה המנוהלות על ידי בני משפחתו. מהלך זה מאיץ את חזונו הפילנתרופי החדש, שנועד לחלק את כל הונו הנותר – המוערך ביותר מ-140 מיליארד דולר – עד סוף שנת 2034. הניתוק הדרמטי של באפט מקרן גייטס חושף את חוסר הנחת הגובר שלו מהצטברות השאלות המטרידות סביב חברו לשעבר, ביל גייטס, וקשריו, לכאורה, עם עבריין המין המורשע ג'פרי אפשטיין. גייטס אמנם הכחיש בעקביות כל ידע על פשעיו של אפשטיין, וטען כי פגישותיהם נועדו אך ורק לגיוס כספים למטרות צדקה, אך נראה כי החשש מפגיעה במוניטין מוסדי השפיע עמוקות על החלטותיו של באפט. בראיון שהעניק לרשת CNBC, באפט שיתף את תדהמתו מפרשת אפשטיין ואמר: "מדהים אותי שמישהו יכול להיות כל כך מוצלח כנוכל". הוא הוסיף וציין לגבי אפשטיין כי "היה כאן בחור מורשע, נוכל סנסציוני… בין אם זה היה מין, כוח או כל דבר אחר, הוא מצא את החולשה של אנשים, ואני לא מבין איך מישהו הצליח לבצע את זה". באשר לחברו הקרוב לשעבר, באפט הודה בשיחה עם ערוץ החדשות כי השניים לא שוחחו במשך חודשים, והבהיר: "עד שזה יתבהר… אני פשוט לא חושב שזה הגיוני לדבר הרבה". יצוין כי כפי שדיווחנו, הנזק התדמיתי סביב פרשת אפשטיין הכה גלים בחודש פברואר השנה, כאשר משרד המשפטים האמריקני שחרר מסמכים חדשים שחשפו את האובססיה של עבריין המין לטיפוח קשרים עם בכירי עולם הטכנולוגיה. בין היתר, נחשפו מיילים שכתב אפשטיין לעצמו, בהם טען כי גייטס נדבק במחלת מין מ"בנות רוסיות" ונאלץ לקבל טיפול אנטיביוטי. דובר מטעמו של גייטס מיהר להדוף אז את הדברים בחריפות, וכינה את ההאשמות הללו "אבסורדיות ושקריות לחלוטין". לטענתו, חשיפות אלו מעידות אך ורק על תסכולו של אפשטיין מכך שמייסד מיקרוסופט סירב לנהל עימו מערכת יחסים מתמשכת, ומוכיחות לאילו מרחקים הוא היה מוכן ללכת כדי להשמיץ אותו. Billionaire investor Warren Buffett has ended one of the biggest philanthropic partnerships in history with the Gates Foundation after nearly two decades and $48 billion in donations. https://t.co/woKy4uxBJw pic.twitter.com/XUW8KRW4j4 — FORTUNE (@FortuneMagazine) July 14, 2026 "זה לא כל כך קל לתת כסף אם אתה רוצה לעשות את זה חכם" אם לחזור לבאפט בן ה-95 – כעת, האחריות על חלוקת ההון האדיר שצבר עוברת לידיהם של שלושת ילדיו: הווארד באפט, סוזי באפט ופיטר באפט. בהודעה רשמית מטעם ברקשייר האת'וויי, הצהיר המשקיע האגדי: "המטרה שלי היא להיפטר מכל מניות ברקשייר שלי בתוך כשמונה שנים. אני מלא תקווה ששלושתם יוכלו לבצע את חלוקת המניות שלי עד ה-31 בדצמבר 2034".  הווארד בנו התייחס לאתגר העצום הזה בראיון לסוכנות הידיעות AP, והדגיש את מורכבות המשימה: "זה לא כל כך קל לתת כסף אם אתה רוצה לעשות את זה חכם". הווארד ציין כי הוא יעדיף תמיד לבצע את חלוקת הכספים בשותפות הדוקה עם אחיו ואחותו, מאשר לראות את הדבר נעשה בכל דרך אחרת. מצידה של קרן גייטס – אשר קיבלה מבאפט למעלה מ-43 מיליארד דולר מאז שנת 2006 – נמסרה תגובה מכבדת, חרף אובדן התמיכה העתידית. בהודעת הקרן הודגש כי באפט היה "נדיב באופן יוצא מן הכלל" לאורך השנים, וכי הוא מילא "תפקיד שלא יסולא בפז בקידום ועיצוב עבודת הקרן", שנזכיר כי מטרתה המוצהרת היא ליצור עולם שבו כל אדם יכול לחיות חיים בריאים ופרודוקטיביים.

ארגונים כבר יודעים איך להשתמש ב-AI, אך מתקשים להפוך אותו לחלק מהפעילות העסקית השוטפת. החסמים העיקריים לאימוץ AI נותרו קשורים פחות לטכנולוגיה עצמה ויותר לאופן שבו ארגונים מנהלים אותה. בראש החסמים: חששות אבטחת המידע וניהול הנתונים; כך לפי מחקר חדש של דל (Dell Technologies). המחקר נערך על ידי Vanson Bourne בקרב 2,950 מקבלי החלטות ב-35 מדינות, בהן ישראל. עולה ממנו, כי ארגונים עוברים משלב הניסויים להטמעה רחבה של AI, שהפכה לחלק בלתי נפרד מהאסטרטגיה העסקית. המחקר מצביע על כך, שסביבת הפעילות העסקית הופכת למורכבת יותר משנה לשנה. כמחצית מהמנהלים (49%) אומרים, שהארגון שלהם מתקשה לעמוד בקצב השינויים בענף, בעוד 54% מודים שאינם יודעים כיצד ייראה התחום שבו הם פועלים בעוד שלוש-חמש שנים. במקביל, 45% אינם בטוחים שהארגון שלהם יצליח לצאת מחוזק ביחס למתחרים ו-50% מציינים כי עדיין אין להם מפת דרכים ברורה לחדשנות בתחומי הבינה המלאכותית, הנתונים ואבטחת המידע. לצד חוסר הוודאות, גם הלחץ הכלכלי משפיע על סדרי העדיפויות. 82% מהמשיבים אומרים כי התנאים המאקרו כלכליים מחייבים אותם להיות בררנים יותר ולהשקיע רק בפרויקטים שמציגים ערך עסקי ברור ותוצאות מדידות. לשאלה מה הם תחומי ההשקעה המרכזיים בשנתיים הקרובות, המנהלים דירגו את חיזוק החוסן והגנת הסייבר במקום הראשון (54%), ואחריו הקמה של יכולות AI ןהרחבתן (53%). בהמשך: מיומנויות עובדים (52%), מודרניזציה של סביבת העבודה (47%), חידוש תשתיות הדאטה סנטר (46%), התייעלות אנרגטית (43%), פישוט סביבת ה-IT (40%) וצמצום מספר ספקי הטכנולוגיה (30%). בראש החסמים לאימוץ AI ניצבים חששות בתחום אבטחת המידע, הפרטיות והרגולציה (41%), אחריהם אתגרי איכות וניהול נתונים (32%), מחסור במיומנויות (31%), מגבלות תקציב (27%), עלויות ענן וכוח עיבוד (26%), והיעדר אסטרטגיית AI ברורה (26%). בהיבט הרגולטורי, 68% חוששים מהשלכות השימוש בנתונים לצורך AI ו-60% מציינים כי סוגיות של אבטחה וציות כבר גרמו לארגון להאט או לעצור פרויקטי AI. בנוסף, 66% מודים שהתשתיות שלהם עדיין אינן מוכנות לעומסי AI מלאים, ו-74% מציינים כי הרחבת השימוש ב- AI תיעשה רק אם יהיה אפשרי לעשות זאת בלא להגדיל משמעותית את צריכת האנרגיה. מחשבי AI הופכים לסטנדרט מהפכת הבינה המלאכותית כבר ניכרת גם על שולחן העבודה של העובדים: 40.8% מצי המחשבים הארגוני כבר מורכב ממחשבי AI ו-36.6% הם מחשבים מודרניים שאינם תומכי AI ואילו 22.6% מהמחשבים הם בני יותר מארבע שנים. עוד דיווחו הארגונים, כי מחשבים מיושנים הפכו לחסם משמעותי. במבט קדימה, 90% מהמנהלים מסכימים שמחשבי AI ימלאו תפקיד מרכזי באסטרטגיית הארגון. כמעט שלושה מכל ארבעה ארגונים כבר מתכננים להפוך אותם למרכיב מרכזי במחזור הרענון הבא של צי המחשבים. אבטחת מידע (56%) ויכולות AI (45%) הפכו לשיקולים משמעותיים יותר ממחיר בעת רכישת מחשבים חדשים. לדברי ליאור פוני, מנכ"ל דל ישראל, "העידן החדש של הארגונים כבר לא עוסק בשאלה האם לאמץ בינה מלאכותית, אלא האם הארגון כולו מסוגל לעמוד בקצב השינוי. המחקר מראה שהארגונים המצליחים אינם אלה שרוכשים עוד כלי AI, אלא אלה שמצליחים לחבר בין אבטחת מידע, נתונים, תשתיות, סביבת העבודה והאנשים לכדי אסטרטגיה אחת. מי שימשיך לנהל כל אחד מהתחומים הללו בנפרד, יתקשה למצות את הפוטנציאל של הבינה המלאכותית. העתיד שייך לארגונים שרואים את התמונה המלאה ופועלים באופן הוליסטי".