עד כמה אנחנו רחוקים משדה קרב עתידי שבו רובוטים אוטונומיים וכלים המופעלים מרחוק נלחמים ברובוטים של האויב – לבדם או לצד לוחמים אנושיים? זו הייתה אחת השאלות המרכזיות שנדונו בפאנל "ביטחון ו-Physical AI: רובוטים בשדה הקרב – שליחות קטלנית כבר כאן?", שנערך בשבוע שעבר בהנחיית תא"ל (מיל') נתי כהן, ראש מערך הדיגיטל הלאומי. הפאנל נערך במסגרת כנס ה־Physical AI הראשון והגדול מסוגו, שהתקיים באולם האירועים של מלון דיוויד אינטרקונטיננטל בתל אביב, בהפקת אנשים ומחשבים. כהן ציין, כי אחד השינויים הבולטים שהתרחשו מאז תחילת הלחימה בעזה הוא ההתפתחות המהירה של מערכות בלתי מאוישות בצה"ל. "אחד הדברים הבולטים שאירעו במהלך תחילת הלחימה בעזה היה שהצבא, תוך כדי לחימה, עשה בניין כוח מטורף במערכות בלתי מאוישות", אמר. "האתגר היה לקשור את הכלים האוטונומיים למפעילים מאחור וליצור דינמיקה בלחימה. השאלה היא עד כמה הכלים האוטונומיים, עם מפעילי AI, ממחישים כבר ששדה הקרב העתידי הוא בעצם כאן". הטכנולוגיה כבר כאן אורי אברהם, מנכ"ל ומייסד עוז, סבור שהטכנולוגיה עצמה כבר הגיעה לנקודה שבה היא מסוגלת לממש חלק גדול מהחזון. "אני לגמרי מאמין, שיכולות הקצה של הטכנולוגיה, בין אם מדובר במודלים או ברכיבים, כל אחד בנפרד, כבר לגמרי כאן", אמר. "אבל מה שחסר זו התשתית, כולל סף האבטחה והחסמים שימנעו אסונות". בהתייחס לאפשרות שרובוט יפעל באופן בלתי צפוי, אמר אברהם, כי מערכות מבצעיות עדיין לא נבחנות בקנה מידה שמאפשר לענות על כל השאלות. "לשמחתי הרבה, במערכת מבצעית זה עוד לא קרה לנו, אבל המערכות בשטח עוד לא עשו את זה בקנה מידה גדול. חייבים להיות כמה מנגנונים בלתי תלויים שיאפשרו הגנה. הרגולציה קיימת בתחום הביטחוני, ובוודאי בהיבט של בניין הכוח. אנחנו עדיין בהתפתחות. שלא יישמע שסיימנו – ממש לא. אבל אלה דברים שקורים בשבועות ולא בשנים". עדיין מוקדם ד"ר לירן ענתבי, סמנכ"לית אסטרטגיה ומדיניות AI ב-שיפטרס, הציגה עמדה זהירה יותר. לדבריה, לפחות מנקודת מבט ישראלית, עדיין מוקדם לומר שהגענו לשדה הקרב שבו רובוטים אוטונומיים משתלבים באופן מלא בלחימה. "אנחנו עוד ממש לא שם, ובטח שלא מיצינו את כל מה שאפשר לעשות כדי להגיע למצב שבו רובוטים אוטונומיים משתלבים בשדה הקרב", אמרה. "יש עוד הרבה מאוד להשיג וצריך לעשות עוד הרבה בפיתוח. נכון לדבר על השארת האדם מעל לולאת ההחלטה, אבל צריך להתייחס גם לקצב שבו האירועים מתרחשים. ויותר חשוב, במיוחד מבחינת התעשייה שצריכה לספק פתרונות, למצוא כיוונים חדשים. אנחנו רואים את זה, למשל, במה שקורה באוקראינה". מענה גם לאבטחת הסביבה מנגד, אוהד פלוטניק, מנכ"ל AirEye, סבור, שההתקרבות לעידן הזה כבר מתרחשת בשטח. "גילינו את זה מתוך השטח, ממש מהכוחות. פתאום ראינו שאנחנו שם", אמר. לדבריו, בשטח כבר פועלות מערכות קריטיות, ולצידן נבנות במהירות התשתיות התקשורתיות והתפעוליות הדרושות להפעלתן. פלוטניק הדגיש כי לצד פיתוח הכלים עצמם יש צורך לתת מענה גם לאבטחת הסביבה שבה הם פועלים. "אנחנו לומדים שצריך לשלב גם פתרונות סייבר כדי לתת מענה, כדי שזה לא יתהפך אלינו", אמר. "אנחנו מסתכלים על אבטחה קלאסית כמו בארגון רגיל, אבל האיום הוא לא בהכרח תקיפת הרובוט עצמו, אלא תקיפה של השכבה האווירית שסביבו. אם הרובוט מסתמך על הסביבה הזו, ואני יודע לעשות לו מניפולציה שתטעה אותו – זו נקודה שחייבים להתייחס אליה, כי אנחנו אולי בונים מהר מדי". שליטה אפקטיבית תום שייפר, סגן נשיא של Hivemind Enterprise ב-Shield AI, אמר, כי אחד האתגרים המרכזיים הוא להבטיח שליטה אפקטיבית ברובוטים ובמערכות האוטונומיות. עם זאת, לדעתו, הטכנולוגיה עצמה כבר בשלה במידה רבה. "הטכנולוגיה לדעתי כבר ממש שם", אמר. "אבל בכל רגע צריך להעריך באיזו נקודה המערכות יוכלו לפעול מחוץ לסביבת הפקודות שנותנים להן". לדבריו, הבדיקה צריכה להתחיל כבר בתהליך הפיתוח והאימון. "אתה חייב להעריך את המידע שבו אתה משתמש כדי לאמן את הרובוטים, את ההדמיות שבהן משתמשים כדי לבצע בדיקות, ויותר חשוב – גם בנקודת הקצה לבצע בדיקות. צריכים להשתמש במערכות לימוד ואימון מקצה לקצה, עם אדם בלולאה, כדי לבדוק אם המערכת יכולה לקבל החלטה, ובמקביל לקבוע עבורה אמצעי אבטחה לשימוש בזמן אמת". קווים אדומים ברורים אל"מ (מיל') ירון שריג, ראש מינהלת AI ואוטונומיה במפא"ת במשרד הביטחון, הדגיש, כי מהבחינה הביטחונית קיימים קווים אדומים ברורים בכל הקשור להפעלת מערכות אוטונומיות. "אנחנו מסתכלים על התהליכים האוטונומיים עם קווים אדומים מוגדרים היטב", אמר. "זה נכון במיוחד כי זה תמיד נוגע לחיי אדם. זה חלק מהרוח והמוסר שלנו כצה"ל וחלק מהאחריות. אנחנו נאפשר טכנולוגית את המיטב בלי לסכן חיי אדם". שריג הדגיש, כי בסופו של דבר ההחלטה נותרת בידי המפקד. "הקו האדום נובע מהחלטה פיקודית. המפקד הוא הגורם היחיד שיכול להחליט, והאחריות היא שלו לגבי השילוב של כלים אוטונומיים. עם זאת, צריך לתת לו כלים שיאפשרו לקבל החלטה פשוטה יותר". האדם במרכז קבלת ההחלטות גם ד"ר יהודית הוכרמן־פרומר, מהנדסת ראשית ומנהלת טכנולוגיה ראשית באונדס, הדגישה את הצורך להשאיר את האדם במרכז קבלת ההחלטות – גם כאשר יותר ויותר משימות עוברות למערכות רובוטיות. "רובוטים יכולים ללכת לפני כוח, לפתוח נתיב ולסייע בפינוי מטענים, וזה משמעותי מאוד", אמרה. "אבל צריך להבין שהאדם הוא מעל הלולאה. האדם מנהל את המשימה. יש לנו יכולת להביא אוטונומיה ורובוטיקה, אבל במשימה הכוללת האדם צריך להיות זה שיאשר ויפעיל את הכלים". לדבריה, האתגר הבא יהיה היכולת לנהל במקביל מספר רב של מערכות אוטונומיות. "אנחנו פועלים כדי לעשות את אותו תזמור ויכולת ניהול של כלים אוטונומיים רבים, אבל רק כשאדם מעורב, בוחן ומחליט. אולי צריך ליצור תפקיד חדש של ארכיטקט AI בשדה הקרב, כי זה גורם מפתח שמאפשר קישוריות ומאפשר לבצע בקנה מידה גדול, במסות". הפאנל המחיש היטב את הפער שבין היכולת הטכנולוגית לבין היכולת להפעיל אותה באופן מבצעי, בטוח ומבוקר. בעוד שחלק מהמשתתפים סבורים שהטכנולוגיה כבר נמצאת בשדה הקרב, אחרים מדגישים כי הדרך למערכות אוטונומיות שיקבלו החלטות באופן עצמאי עדיין ארוכה. דבר אחד, עם זאת, נראה שכבר ברור: המלחמה העתידית לא תחכה עד שהטכנולוגיה תהיה מושלמת. היא מתפתחת תוך כדי הלחימה – והשאלה המרכזית היא לא רק מה הרובוטים יוכלו לעשות, אלא מי יישאר אחראי כאשר הם יעשו זאת.  

היריבות המרכזיות בשוק הבינה המלאכותית מקיימות בשבועות האחרונים, כך מסתבר, מגעים קדחתניים לתיאום תקני בטיחות ולהקמת גוף פיקוח עצמאי על התחום הטכנולוגי המשבש והשנוי לא מקצת במחלוקת. המגעים – שבהם משתתפות OpenAI, אנת'רופיק (Anthropic) וגוגל דיפמיינד (Google DeepMind) – יצאו לאור בעקבות מאמר פומבי של מנכ"ל אנת'רופיק, דריו אמודאי, תחת הכותרת "עלינו לווסת את קצב ההתקדמות בחזית המחקר". אמודאי קרא לחברות להאט באופן יזום ומבוקר את קצב שדרוג היכולות של המודלים. הצעתו זכתה לתמיכה פומבית חסרת תקדים מצד מנכ"ל OpenAI, סם אלטמן, יו"ר גוגל דיפמיינד, דמיס חסביס, ומייסד xAI, אילון מאסק. Dario's essay points towards the right path forward. The details need working through, but the direction is correct for meeting this critical moment. This is also why we recently put out our proposal for an industry-wide standards body for frontier AI. https://t.co/Mm1hmcaSmH https://t.co/sESEDGELmj — Demis Hassabis (@demishassabis) September 12, 2026 תקרית הסייבר ואזהרות המדענים הדחיפות לגבש מנגנוני הגנה אלו נובעת, כזכור, מאירועי בטיחות חמורים ומחשש מתהליכי שיפור עצמי של המודלים, שעלולים, לפי דעת מומחים, להפוך לעצמאיים מדי ולסכן היבטים שונים בחיינו. נזכיר כי עד כה, בין היתר, סוכנים אוטונומיים של OpenAI ביצעו מתקפת סייבר, פרצו את סביבת הניטור שלהם ונעו לעבר פלטפורמת הקידוד האגינג פייס (Hugging Face).  אמודאי הזהיר כי נחיל סוכנים בעל כשל בתיאום עלול לגרום לנזקים של מאות מיליארדי דולרים.  במקביל, חוקרים בכירים בחברות ה-AI שהתפטרו לאחרונה משמיעים אזעקה: ג'ייקוב קוקסון, שעבד ב-OpenAI ובאנת'רופיק, טען כי החברות "מהמרות על חיינו", בעוד שבילאל צ'וגטאי, לשעבר מ-דמיפמיינד, הלך רחוק יותר והתריע כי הבינה המלאכותית עלולה לגרום לחיסול האנושות. I recently resigned from Google DeepMind, where I worked on AGI safety and alignment research. At Google, I witnessed AI development first hand. I too am extremely concerned by the default trajectory of this technology. I earnestly believe that AI has the potential to kill us… — bilal ???? (@bilalchughtai_) September 14, 2026 מודל פיננסי לבטיחות ודחיית הנפקות היוזמה הנבחנת כעת מבוססת על הצעה שהעלה חסביס להקמת גוף תקינה פיננסי-טכנולוגי במימון התעשייה, במודל הדומה לארגון FINRA המפקח על שוק ההון האמריקני. לפי מודל זה, חברות ה-AI יממנו בעצמן את התקציבים הנדרשים לגיוס כשרונות טכניים מובילים, ולרכישת משאבי מחשוב ענקיים לבדיקות חוסן, כאשר הגוף יפעל במתכונת פיקוח עצמאי, גם במידה שלא יקבל חסות רשמית מממשל ארה"ב. במסגרת המנגנון, יוענקו לארגוני הערכה חיצוניים הרשאות גישה עמוקות ברמת עובדי חברה, כדי לבחון מודלי חזית עד 30 יום לפני השקתם.  במקביל, חשף ראש מדיניות הציבור של OpenAI, כריס ליהיין, כי החברה תומכת בסעיף מתוך חוק ה-FRONTIER Act, שיחייב מעבדות לאפשר בדיקות עצמאיות מוקדמות, והבהיר כי לדעת החברות הן אינן זקוקות לפטור מדיני הגבלים עסקיים כדי לתאם מנגנוני בטיחות. על רקע הדרישה למבדקים קפדניים אלו, הודיע אלטמן כי OpenAI החליטה לדחות את הנפקתה הראשונית בבורסה (IPO) שהייתה מתוכננת ל-2026, תוך שציין בריאיון לפורצ'ן כי יציאה לבורסה בעת הזו תהיה צעד בלתי שקול. זאת, בניגוד לאנת'רופיק, שדווקא כן נערכת להנפקת ענק לפי שווי מוערך של כ-2 טריליון דולר. התפתחויות אלו מתרחשות לצד פרדוקס פיננסי עמוק בענף ה-טק, שבו ענקיות טכנולוגיה כמו אורקל מדווחות על שיאי הכנסות מחד – אך מפטרות עוד ועוד מאידך. טראמפ מתנגד: "מי שמנצח – מנצח" בזמן שראשי המעבדות קוראים להאטה, הממשל האמריקני מפגין עמדה קשוחה. נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, כפי שדיווחנו אתמול (ג'), דחה את הקריאות לריסון התעשייה והבהיר כי החשש מפיגור מול סין גובר על הסיכונים, כשהצהיר כי "מי שמנצח – מנצח". טראמפ הגדיר את אזהרות הבטיחות כ"תרמית" והוא ממשיך לקדם הרחבת מרכזי נתונים ענקיים. עמדתו זו זכתה לגיבוי מנכ"ל אנבידיה (NVIDIA), ג'נסן הואנג, שטען כי תחזיות האפוקליפסה אינן מבוססות על מדע, ומיועץ הבית הלבן דיוויד סאקס שכינה את הדרישה לרגולציה "סחיטה פוליטית".  לעומתם, הסנאטור ברני סנדרס קרא לחקיקה בינלאומית מחייבת והדגיש כי אין לסמוך על התחייבויות וולונטריות של ענקיות הטק. The cartel is now pushing for antitrust exemptions under the banner of AI safety. That’s not how you build a resilient global AI ecosystem. Hear more from our CEO @aidangomez live on @CNBC pic.twitter.com/qSRLb8OVCN — Cohere (@cohere) September 15, 2026 חששות מקרטל ולחץ בינלאומי בתוך התעשייה נשמעת סקפטיות וביקורת נוקבת על המגעים בין שלוש הענקיות – איידן גומז, מנכ"ל חברת Cohere הקנדית, האשים את החברות בניסיון להקים "קרטל" שיבצר את מעמדן וידחוק מתחרים קטנים יותר תחת כסות של דאגה לבטיחות.  מנגד, הזירה הבינלאומית דווקא כן מנסה לגבש קווים אדומים מטעם המדינה: המלך צ'ארלס השלישי יזם מפגש פסגה של ראשי מעבדות ה-AI בקרן דיצ'לי בבריטניה, במטרה לקבוע סייגים חמורים נגד שימוש בטכנולוגיה לפיתוח נשק ביולוגי ומתקפות סייבר קריטיות.

בזמן שרוב השיח סביב הבינה המלאכותית והאופטימיזציה מתמקד ביעילות, השאלה החשובה יותר היא האם המודלים האלה באמת שורדים את המורכבות של השטח. בישראל, לעתים קרובות, התשובה היא לא. מה שעובד היטב במודל גלובלי עלול להיכשל ברגע שהוא פוגש את המציאות הישראלית, שבה הבעיה איננה יעילות, אלא היכולת של המערכת להחזיק מעמד כשהכול משתנה באמצע היום. מדוע זה קורה? מנהלי הפצה בחברות מקומיות מתמודדים מדי יום עם תקלות שלא הופיעו באף סימולציה: סגירת צירים פתאומית, מבצעי קידום שממלאים חניונים, שיבושי תנועה בעקבות אירועים ביטחוניים ותנודתיות בביקושים. תכנון תיאורטי מושלם מתגלה כלא רלוונטי. ברגע שהמציאות משתנה מהר יותר מהתכנון, גם מודל טוב על הנייר מפסיק להיות כלי עבודה אמין. מודלים בינלאומיים, כמו אלה המבוססים על בינה מלאכותית קלאסית, נשענים על הנחות של יציבות: שרשראות אספקה רציפות, נתונים אחידים, שוק גדול והיעדר שיבושים. בישראל, המציאות שונה בתכלית: הגיאוגרפיה הצרה, הסיכונים הביטחוניים, ביורוקרטיה רגולטורית כבדה ומחסור יחסי בכוח אדם מיומן בתעשייה המסורתית – כל אלה הופכים מודלים "אופטימליים" לפחות רלוונטיים. הבעיה איננה רק חוסר התאמה, אלא הנחה שגויה שהמציאות יציבה יותר ממה שהיא באמת. מודל שנראה מבטיח בסביבה בינלאומית עלול להישבר במציאות הישראלית, שבה השטח, העומסים והצירים משתנים כל הזמן. במקום חיסכון מתקבלים עיכובים, עלויות מיותרות ועודפי מלאי. היתרון הישראלי האמיתי לא נבנה מאופטימיזציה מושלמת על הנייר, אלא ממערכות שיודעות להמשיך לעבוד נכון גם כשהשטח לא מתנהג לפי התכנון דוגמה מהשטח חברת הפצה שניסתה ליישם מודל אופטימיזציה גלובלי גילתה שהמודל חוסך מסלולים על הנייר, אבל בפועל התעלם מסגירות צירים זמניות ומעומסים סביב אירועים מקומיים, ובכל פעם נדרש תיקון ידני שביטל את החיסכון התיאורטי. רק כשהיא עברה לאלגוריתם שנבנה סביב הנתונים הישראליים בפועל, כולל היסטוריית שיבושים ,החיסכון הפך אמיתי – ולא תיאורטי בלבד. מה מבדיל הצלחה מכישלון? הלקח מגרטנר למציאות הישראלית לפי חברת המחקר גרטנר, ההבדל בין פרויקט AI מצליח לכושל לא טמון בטכנולוגיה עצמה, אלא בהתאמה בין הפרויקט לצרכים העסקיים. פרויקטים ששואפים גבוה אך מתחילים ללא הגדרה מדויקת של הבעיה מתקשים לייצר תשואה. בישראל, ההתאמה הזו קריטית עוד יותר: איכות נתונים לא אחידה, מערכות ותיקות ותשתיות שלא תמיד מותאמות להחלטות בזמן אמת מחייבות פתרון שנבנה סביב הצרכים המקומיים ולא מוטמע כמודל כללי. בתעשייה היצרנית והלוגיסטית, זו בדיוק הסיבה שאופטימיזציה גלובלית "מהמדף" נופלת, וזו גם בדיוק ההזדמנות: מי שבונה פתרון ממוקד לצרכים בפועל מקבל יתרון תחרותי אמיתי. החדשנות הישראלית כפתרון כאן נכנסת אומת הסטארט-אפ לתמונה. במקום להעתיק מודלים גלובליים, צריך לבנות פתרונות שמבינים חוסר ודאות ומתאימים למציאות המקומית. שילוב של בינה מלאכותית, למידת מכונה ומערכת ניהול הפצה חכמה מאפשר לייצר לא רק אופטימיזציה, אלא גם חוסן, תגובה מהירה ושליטה תפעולית טובה יותר. כאשר מערכת TMS (ר"ת Transportation Management System – מערכת ניהול תחבורה) יודעת להגיב לשינויים בזמן אמת ולבצע אופטימיזציה של מסלולי הפצה תוך כדי תנועה, היא כבר לא רק כלי תכנון, אלא כלי קבלת החלטות, והערך האמיתי הוא ביכולת להתאים אותה לתנאים המקומיים, במקום לכפות עליה מודל חיצוני. מי שיעשה את זה יזכה ביתרון תחרותי. לעומת זאת, מי שימשיך להעתיק מודלים זרים יוסיף לשלם על חוסר ההתאמה בשטח. המלצה מעשית למנהלים במקום פיילוט גדול המבוסס על מודל גלובלי, כדאי להתחיל אחרת: למפות את הנתונים המקומיים, לבנות מודל דיגיטלי שמותאם לתהליכי העבודה בישראל ולהטמיע אותו בהדרגה, תוך למידה משותפת של אדם ו-AI. היתרון הישראלי האמיתי לא נבנה מאופטימיזציה מושלמת על הנייר, אלא ממערכות שיודעות להמשיך לעבוד נכון גם כשהשטח לא מתנהג לפי התכנון. הכותבת הינה מייסדת משותפת ויו"רית וובלט (Weblet), שמתמחה בעולמות ה-SaaS, אופטימיזציה מבוססת AI של מערכי שטח, לוגיסטיקה, הפצה וטרנספורמציה דיגיטלית בארגוני B2B.

איך הופכים את יכולות ה-AI השוטפות את העולם לערך עסקי אמיתי? באתגר המשמעותי הזה עסק הכנס שערכה קבוצת יעל (Yael Group) בשבוע שעבר, תחת השם From Chaos to Clarity. אולם הכנס, בהובלת חטיבת אול דאטה (All Data) של הקבוצה, היה גדוש בלקוחות ושותפים עסקיים וחיבר בין טכנולוגיה, אסטרטגיה, כספים וניהול. היום המקצועי כולל סדרת הרצאות על המעבר מ-AI שמספקת תשובות ל-AI שמבצעת פעולות, ועל מה שנדרש מארגונים כדי ליצור שינוי אמיתי בעולמות הדאטה, הממשל התאגידי (Governance), הפיננסים, אבטחת המידע וההון האנושי – לצד היכולת לתכנן, לייצר סדר בבלגן ולהיות יצירתיים וחדשניים. כפי שאמרה עינת שמעוני, סמנכ"לית ואנליסטית בכירה בחברת המחקר STKI, שהנחתה פאנל מנהלים בכנס: "AI לא רק 'מייעלת אותנו' אלא גם יכולה להוביל לאוקיינוסים כחולים חדשים, אם נעז לדמיין חדש – במקום להסתכל מתחת לפנס ולשפר את הקיים", וגם "שרירים ניהוליים חדשים שמנהלי חברות נאלצו ועוד ייאלצו לאמן".  בפאנל מרתק בהשתתפות ניסן לוי, מנכ"ל נמל אשדוד; הילה חלילי, סמנכ"לית אסטרטגיה במטה הלאומי לבינה מלאכותית; רו"ח דפנה ברזילי, משנה לנשיא לשכת רואי החשבון; ודורון גיגי, מנכ"ל קבוצת יעל – זרם שיח מרתק על הדרכים שבהן משפיעה ה-AI על ארגונים מבחינה עסקית, טכנולוגית, כלכלית ואנושית. וכקבוצה שאנשים הם ה-DNA הבסיסי שלה, הושם דגש על הדרכים שבהן החדשנות והטכנולוגיה מציבות את ההון האנושי במרכז. בהמשך השתתף באירוע ד"ר אייל דורון, שבהרצאתו "הבלתי ניתנים להחלפה" פיתח את השאלה שכולנו שואלים, ודיבר על היכולת להישאר רלוונטיים ומשמעותיים בעולם המשתנה במהירות. דיילי ציפי צפתה, נצפתה וחזרה עם תמונה * בצילום מימין לשמאל: הילה חלילי, סמנכ"לית אסטרטגיה במטה הלאומי לבינה מלאכותית במשרד ראש הממשלה; דפנה ברזילי, סגנית נשיא לשכת רואי החשבון; ניסן לוי, מנכ"ל נמל אשדוד; אורית קניגסברג, סמנכ"לית חטיבת אול דאטה ביעל; דורון גיגי, מנכ"ל יעל; ועינת שמעוני, סמנכ"לית ואנליסטית בכירה ב-STKI.

בזק ופרטנר הודיעו היום (ד'), בנפרד, על זכיות במכרז החשב הכללי של משרד האוצר לאספקת שירותי תקשורת נתונים למשרדי הממשלה, יחידות הסמך וגופים נלווים. בזק, שעד כה סיפקה 100%, תספק 70% מהם ופרטנר – 30%. יצוין כי בניגוד למכרז הקודם, הממשלה חיפשה הפעם שתי ספקיות, בחלוקה ל-70% ול-30%. זהו מכרז שירותי התקשורת הקווית הגדול במדינה, והוא לתקופה של ארבע שנים, עם אופציה להארכה בשש שנים נוספות. המשמעות היא שפרטנר שוברת את הבלעדיות של בזק, ו-"נוגסת" בה באחד המכרזים המשמעותיים במדינה. בזק, מצידה, אמנם מאבדת את המונופול שלה, אבל שומרת על מעמדה כספקית עיקרית. מה המכרז כולל? המכרז כולל שירותי תקשורת נתונים, קווים עסקיים, תמסורת, קווי IPVPN, רשת, וציוד ופתרונות תקשורת ורישות. במסגרת המכרז צפויות החברות לספק למשרדי הממשלה וליחידותיהם ברחבי הארץ שירותי תקשורת להעברת מידע בין אתרים, לחיבור לרשתות ארגוניות פרטיות ולגישה לאינטרנט באמצעות סיבים אופטיים. השירותים כוללים הקמה והפעלה של קווי תקשורת בטכנולוגיות מתקדמות ובקיבולות שונות, אספקה והתקנה של ציוד תקשורת, ובהם נתבים, וכן אבטחת הרשת ובקרה שוטפת על פעילותה. עוד הן יספקו תחזוקה, שדרוגים והעתקת קווים, בהתאם לצרכי הגופים. מה אומרים בחברות? בזק מסרה כי היא צפויה להתחיל בביצוע המכרז עוד ברבעון הנוכחי, וכי היא לא צופה השפעה מהותית של הפעילות על התוצאות הרבעוניות שלה. בחברה אומרים כי הזכייה משקפת אמון של הממשלה בשירותים שלה. ניר דוד, מנכ"ל בזק. צילום: אלעד גוטמן ניר דוד, מנכ"ל בזק, אמר כי "הבחירה בבזק כספקית העיקרית במכרז החשב הכללי היא בראש ובראשונה הבעת אמון ביכולות שלנו, באיכות התשתיות וברמת השירות שאנחנו מעניקים ללקוחות העסקיים שלנו. היכולת לספק למדינה פתרונות תקשורת אמינים וזמינים בפריסה ארצית ובקנה מידה רחב היא בדיוק המקום שבו היתרונות של בזק באים לידי ביטוי". הוא הוסיף כי "מדובר בהתקשרות משמעותית, שמחזקת את מעמדה של בזק כשותפה הטכנולוגית של המגזר הציבורי". אבי דבורה, סמנכ"ל חטיבה לקוחות עסקיים בפרטנר. צילום: ינאי יחיאל אבי דבורה, סמנכ"ל חטיבת לקוחות עסקיים בפרטנר, ציין כי "זוהי זכייה שנייה שלנו במכרזי תקשורת של הממשלה, לאחר בשנה שעברה זכינו במכרז הסלולר של החשב הכללי, יחד עם פלאפון. באחרונה נבחרה פרטנר גם לספק את תשתיות התקשורת לפרויקט מס הגודש הלאומי במטרופולין גוש דן, שכולל השקעה בטכנולוגיות, בפריסה רחבה".

יותר מדי פעמים אני מוצאת את עצמי יוצרת קשר עם מישהו או מישהי שאני מכירה ואומרת: "נראה לי שהעלית משהו בטעות לסטטוס בווטסאפ". לא מעט מהם מגיבים ב"מה זה סטטוס בווטסאפ?" ולא מבינים בכלל על מה אני מדברת. אפליקציית ווטסאפ (WhatsApp) משמשת את רובנו ככלי לתקשורת יומיומית ישירה: הודעות לחברים, תמונות בקבוצה המשפחתית, ברכות לימי הולדת, או תיאום פגישה מהיר עם הקולגות. אבל לחיצה אחת לא נכונה בווטסאפ יכולה להפוך הודעה שיועדה לאדם אחד למידע שמאות אנשי קשר שלכם יכולים לראות. באפליקציה קיימת תכונה בשם סטטוס (בתחתית המסך, כפתור "עדכונים"), שהיא גרסת הווטסאפ לסטוריז של אינסטגרם. זוהי דווקא תכונה נחמדה ושימושית למי שבוחרים בה: אפשר לשתף באמצעותה את אנשי הקשר בתמונות, סרטונים, טקסטים ועדכונים קצרים שנעלמים לאחר 24 שעות – למשל, תמונות מהטיול למונטנגרו, חצב שצילמתם ליד הבית, או רגע מצחיק מהיום. בדומה לסטורי באינסטגרם, המשתמש הוא שבוחר להעלות תוכן בכוונה שייחשף לקהל רחב יחסית של אנשי הקשר שלו. עבור חלק גדול מאוד מהמשתמשים התכונה הזאת היא שטח מת. הם מעולם לא העלו לשם דבר, והם גם לא מעלים על דעתם לפתוח את הסטטוסים של אחרים. אבל דווקא חוסר השימוש וחוסר המודעות לתכונה הזאת הופכים אותה לסכנה ממשית לפרטיות, שיכולה בשבריר של חוסר תשומת לב להפוך לדרמה מביכה עם השלכות מרחיקות לכת. ליותר מדי משתמשים זה קורה: אתם רוצים להעביר (Forward) תמונה רגישה, מסמך רפואי אישי או תמונת מסך של הודעה דיסקרטית מאוד שקיבלתם לאדם מסוים ברשימת אנשי הקשר שלכם. אתם לוחצים על חץ ההעברה, והאפליקציה מציגה לכם רשימה של נמענים. ממש שם, בראש הרשימה ובאופן בולט מדי מופיעה האופציה "הסטטוס שלי" ולחיצה לא מכוונת ומהירה עליה עלולה לשלוח, מבלי ששמתם לב, את המידע האינטימי ביותר שלכם לקהל הסטטוס. ברירת המחדל בווטסאפ היא שכל אנשי הקשר שלכם יכולים לצפות בסטטוס: מהקולגות במשרד, דרך הגננת של הילד, ועד לשכן ששמרתם את המספר שלו פעם רק כדי לתאם ועד בית… בהתאם לתוכן שנשלח, ההשלכות עלולות להיות מביכות מאוד, ולעיתים גם הרסניות. רק לאחרונה נתקלתי במקרה שבו משתמש שיתף בטעות בסטטוס שלו קישור לשיחה אישית ורגישה ביותר שניהל עם ChatGPT, שעסקה בפרטים רגישים של צוואות ועזבונות משפחתיים. במקרה אחר שתואר ברשת, גבר בן 60 שביקש להעביר תמונה פרטית של גופו לרופא העור שלו (לקראת תור מקוון), לחץ בטעות על "הסטטוס שלי", וחשף אותה בפני מאות אנשי קשר מבלי שידע על כך בכלל. תחשבו על תדפיסי בנק, צילומים מביכים, מסמכים רפואיים, או הודעות קיטור פרטיות על הבוס – הכל יכול להפוך לנחלת הכלל בגלל "קליק" אחד שגוי. "עד שבווטסאפ יבינו שיש צורך בעיצוב נכון לשמירה על הפרטיות שלנו, האחריות נשארת אצלנו – המשתמשים. אז בפעם הבאה שאתם מעבירים תמונה, קישור או הודעה, עצרו לחצי שנייה והביטו שוב במסך, ודאו שהאצבע לא תהפוך את הסוד הכי כמוס שלכם לסטורי הבא של כל העולם ואחותו" כשל עיצובי חשוב להבין, שלא מדובר ב"טיפשות" של המשתמשים. בעולם חקר ממשקי אדם-מחשב (HCI) מדובר בכשל עיצובי, שמוביל את המשתמשים באפליקציה לטעות מסוג מעידה (Slip): המשתמש פועל עם מטרה נכונה לחלוטין בראש (לשלוח לנמען ספציפי), אך בגלל הקרבה הפיזית של אופציות על המסך, הוא מבצע בטעות את הפעולה הסמוכה והשגויה. לשלוח הודעה פרטית לאדם אחד ולשדר מידע לכלל אנשי הקשר, אלו שתי פעולות בעלות השלכות חברתיות שונות באופן מהותי ואף דרמטי. למרות זאת, ווטסאפ מציגה את שתיהן בצמידות, ובאותו תהליך עבודה בדיוק .האופציה בעלת הפוטנציאל לקטסטרופה מצויה במיקום בולט במעלה המסך ומסומנת בירוק, הצבע המזוהה עם האפליקציה ושבתרבות המערבית מסמן גם מצב תקין, הצלחה או עידוד לפעולה, כמו האור הירוק ברמזור. השילוב הזה מעודד לחיצה אוטומטית בהיסח הדעת: כאשר תשומת הלב שלנו מוסחת, האצבע עלולה להישלח בלי משים דווקא לכפתור הזה. אחד העקרונות החשובים בעיצוב ממשקים שמישים הוא עקרון מניעת השגיאות: ממשק שמיש צריך למנוע מראש טעויות קריטיות. ככל שהתוצאה של הטעות חמורה ובלתי הפיכה יותר (חשיפת מידע פרטי), כך על המערכת להקשות על ביצועה או לדרוש אישור מפורש וברור יותר. ברגע שמידע פרטי נחשף, כמעט בלתי אפשרי להחזיר את הגלגל לאחור (אנשים יכולים לצלם מסך בשניות). לכן, הממשק חייב לכלול מנגנוני הגנה עיצוביים חזקים הרבה יותר לפני פרסום פומבי. חברת מטא שווטסאפ בבעלותה אמנם מאפשרת הגדרות פרטיות לסטטוס, אך העיצוב הקיים ממשיך להפגיש תחת קורת מסך אחת שתי פעולות הפוכות: שיחה דיסקרטית מול שידור המוני. עד שבווטסאפ יבינו שיש צורך בעיצוב נכון לשמירה על הפרטיות שלנו, האחריות נשארת אצלנו – המשתמשים. אז בפעם הבאה שאתם מעבירים תמונה, קישור או הודעה, עצרו לחצי שנייה והביטו שוב במסך, ודאו שהאצבע לא תהפוך את הסוד הכי כמוס שלכם לסטורי הבא של כל העולם ואחותו. ועוד עצה חברית קטנה, תרתי משמע: אם נתקלתם בסטטוס של אדם שאתם מכירים שנראה לכם אישי, חריג או מביך באופן שמעלה חשד שהוא פורסם בטעות, עשו לו טובה ועדכנו אותו מיד. אולי תגרמו לו לכמה שניות של מבוכה מולכם, אבל תחסכו ממנו מבוכה גדולה בהרבה מול עשרות או מאות אנשים נוספים.   הכותבת היא ראשת המחלקה להנדסת תעשיה וניהול ב-SCE  – המכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון, קמפוס אשדוד.

אפל שחררה השבוע את iOS 27, העדכון הגדול החדש למערכת ההפעלה של ה-iPhone וה-iPad. העדכון כולל שורה ארוכה של תכונות חדשות, שיפורים ושינויים במערכת. אלא שכמו בעדכונים גדולים קודמים, גם הפעם יש תופעת לוואי זמנית: צריכת סוללה גבוהה יותר. אפל עצמה מזהירה, כי מיד לאחר התקנת עדכון משמעותי עשויה להיות תופעה זמנית שמשפיעה על חיי הסוללה ועל הטמפרטורה של המכשיר. הסיבה נמצאת בעבודות שמתבצעות מאחורי הקלעים. לאחר התקנת iOS 27, ה-iPhone ממשיך לאנדקס נתונים וקבצים כדי לשפר את יכולות החיפוש, להוריד רכיבים חדשים ולעדכן אפליקציות. כל הפעולות האלה צורכות משאבי מערכת – וכמובן גם חשמל. על פי אפל, מדובר בדרך כלל בתהליך שנמשך כמה ימים בלבד. לאחר שהעבודות ברקע מסתיימות, צריכת האנרגיה אמורה להתייצב. ויש עוד נקודה שכדאי לקחת בחשבון: ייתכן שאתם פשוט משתמשים ב-iPhone יותר. העדכון החדש כולל לא מעט תכונות ושינויים, ואם אתם עסוקים בלחפש אותם, לנסות אותם ולבדוק מה חדש, זמן המסך המוגבר בפני עצמו יכול לגרום לסוללה להתרוקן מהר יותר. ומה לגבי טעינה ל-100%? בתקופה שבה הסוללה מתרוקנת מהר יותר, ייתכן שהאינסטינקט הראשון יהיה לחבר את הא ה-iPhone למטען ולהשאיר אותו בטעינה עד 100%. אבל מומחים ויצרניות סמארטפונים ממליצים בדרך כלל לא לבצע טעינה מלאה באופן קבוע, אלא להסתפק בכ־80% כאשר הדבר אפשרי. הסיבה היא שחשיפה ממושכת למצב טעינה מלא עלולה לאורך זמן לתרום לבלאי של הסוללה. כך שאם ה-iPhone שלכם נראה קצת יותר "צמא" לחשמל בימים הקרובים, אין בהכרח סיבה לדאגה. ייתכן מאוד שהוא פשוט מסיים את עבודות התחזוקה שלו מאחורי הקלעים בעקבות המעבר ל-iOS 27. ואם אתם ממשיכים לטעון אותו כמה פעמים ביום – לפחות כרגע, אפשר להאשים את העדכון ולא את הסוללה.

"הייתי מהמנהלים הראשונים שאמרו שסאאספוקליפסה ("SaaSpocalypse") – הלחם מילים של תוכנה כשירות ו-אפוקליפסה) ושהגיע עידן קץ התוכנה – הן שטויות. AI תהפוך את התוכנה להרבה יותר טובה, היא תשלים ותגדיר מחדש את התוכנה. הבינה המלאכותית פתחה דלת שמעולם לא נפתחה קודם, וניתן להשוותה למוניות האוטונומיות וויימו (Waymo) בסן פרנסיסקו", כך אמר מארק בניוף, מייסד מנכ"ל ויו"ר סיילספורס (Salesforce). בניוף פתח אתמול (ג') את Dreamforce 2026, כנס הלקוחות והשותפים השנתי של החברה, שנערך השבוע בסן פרנסיסקו, עם עשרות אלפי משתתפים. "עם בינה מלאכותית", אמר בניוף, "יתקבלו ערכים נוספים מהנתונים שעד היום היו נעולים בארגון. כך, בנמל התעופה הית'רו בבריטניה AI פותרת 90% מהשאלות כבר בקשר הראשוני עם הנוסעים. רשת הפארם CVS הצליחה לייעל את שירות הרוקחים שלה ב-12% עם AI". הבעיה, ציין, "היא שהדלת נפתחה, אולם לא כולם נכנסו דרכה פנימה. יש לקוחות שתקועים בעבר ולא רואים את השינוי שקורה. צריך להרגיע אותם: מודלי AI לבדם לא יכולים להריץ ארגון – הם רק מראים את האפשרויות ומרחיבים אותן. כלי בינה מלאכותית אינם שווים דבר בלא הנתונים המאוחסנים בפלטפורמות שלהם". בניוף הציג את שכבת הממשק החדשה של חברה, AIforce, ואמר, כי "זו מהפכת ממשקים". לדבריו, "ב-1981 היה ממשק ל-DOS, ב-1984 היה ממשק משתמש גרפי, GUI, ב-1993 היה ממשק ל-ווב, וב-2007 – ממשק למובייל. וכעת – ממשק חדש ל-AI. שכבת הממשק החדשה AIforce מחברת את נתוני הארגון ותהליכי העבודה לכלי AI. הבנו כי בעולם ה-AI לא נכון להגביל את המשתמשים והלקוחות. יש לתת להם את האפשרות לפעול מכל מקום שבו הם עובדים, ולא רק דרך המערכות שלנו". בניוף הזמין לבמה את ג'נסן הואנג, מנכ"ל אנבידיה, שאמר, כי "בשוק הבינה המלאכותית, הבטיחות היא מעל הכל… במובנים רבים, זו המשימה הראשונה. יש לפרוס באמת בינה מלאכותית כדי לא להישאר מאחור. זו מהפכה טכנולוגית חשובה מדי, אסור לוותר עליה. הואנג הוסיף, כי "AI הפכה למאוד שימושית בחודשים האחרונים, ואני מודה שזה היה מעט בהפתעה. היא לא תוביל לפיטורים. הבינה המלאכותית הופכת לפרודוקטיבית ושימושית עכשיו. ככל שמודלים מאומצים בקצב הולך וגדל, החברות יצטרכו יותר עובדים. השמיים הם הגבול עבורנו. אנחנו עוברים מהפכה תעשייתית חדשה". דריו אמודי, מנכ"ל ומייסד אנת'רופיק (Anthropic), השתתף גם בהרצאת הפתיחה בכנס ואמר, כי "אם טכנולוגיית ה-AI הייתה מוקפאת כרגע, היינו משתמשים אולי ב-5%-10% מהערך האפשרי שנוכל לקבל ממנה. ניצול כל המידע שיש בפלטפורמות כמו קלוד יכול לפתוח תחומים עסקיים חדשים". לשאלת בניוף על מצב שוק ה-AI, אמודי השווה אותה לתעשיית הרכב, ואמר: "נניח שאתה מנהל של חברה יצרנית של מכוניות – ולמתחרה שלך יש תקלות. מפתה מאד למתוח עליה ביקורת ולשמוח לאידה, אך ניתן לפעול הפוך, לשתף לקחים. חברות יכולות ללמוד זו מזו עם שקיפות. הופתעתי מקצב ההתקדמות של ה-AI, לא רק בצד הטכנולוגי, אלא גם הכלכלי. לא הערכנו כמה מהר חברות מסוימות צמחו והפכו למרכזיות בחיי היומיום". "הדבר החשוב ביותר שסיילספורס בנתה הוא לא רק הפלטפורמה, אלא הידע שנצבר לאורך השנים על האופן שבו עסקים באמת עובדים", סיכם בניוף.