כי ניגוב עירוני טוב הוא נדיר, אבל ניגוב עירוני שגם כיף לשבת בו הוא משהו שחייבים לכתוב עליו

כן, זאת לא טעות: קישואים, קמח חומוס, מים וקצת תבלינים ויש לכם קציצות ירק מטריפות שמתחסלות בשניות

בסיורי יין בחו"ל, אנחנו מתרגשים לבקר ביקבים בני מאתיים או שלוש מאות שנה, וממסורות העשייה שלהם. אבל בישראל, ממש מתחת לאף שלנו, אפשר למצוא עדויות עתיקות הרבה יותר, כמו מפעל יין בן 1500 שנה, שהתגלה באתר ארכיאולוגי ביבנה. אם עדיין לא הספקתם לבקר בו, תיאלצו לחכות עוד כמה שנים, היות ובימים אלה מכסים אותו לקראת החורף, על מנת שהגשם לא ייפגע בממצאים. רגע לפני הכיסוי, בדקה התשעים ממש, הספקתי לחזות בפלא ולדעתי, שווה לחכות כמה זמן שיידרש, עד לסיומן של עבודות השיקום והשימור, כדי להיחשף אל הממצאים הללו המעידים על עוצמתה של תעשיית היין המקומית בעבר. כמי שעוקבת בקביעות אחר עשיית היין בת זמננו בישראל, התרגשתי לקרוא לפי כחודש על גילויו של מפעל ענק לייצור יין - ככל הנראה גדול ביותר בעולם שהתגלה עד כה, שפעל בתקופה הביזנטית ביבנה. הייתי חייבת לראות אותו במו עיני, חיפשתי דרך חוקית לעשות את זה ומצאתי. אתר השזרה, שהוקם על מנת להגביר את הנוכחות הנשית בעולם היין הישראלי, יזם ביקור של כעשרים וחמש נשות יין באתר היקב העתיק, בהדרכתם של ארכיאולוג נפת רחובות של רשות העתיקות, ומנהל האתר יגאל רדשקובסקי, כשלצידו הייננית וחברת השזרה לורי לנדר מיקב 'צפרירים', ששעבדה בעברה ברשות העתיקות והוסיפה מידיעותיה להסברים.