יוזמת הזיכרון הדיגיטלי "גל הד" מעניקה מקום של נצח לחללי צה"ל וכוחות הביטחון, ומאפשרת לספוג מכל נופל את זיו עלומיו וחדוות חייו

הביקור החטוף בבית העלמין, בחלקת הקבר הדוממת, איננו רק מחווה של כבוד לחברים שהוזכרו ורבים אחרים יקרים ואהובים שלא זכו להגיע עד הלום. הוא הרבה יותר מזה. זהו מפגש חי עם הרוח שלהם, הרוח המפעמת בתוכנו גם היום

גם כיום, בחלוף כמעט חמישה עשורים, סיפורם של ארנון ובני ואלכס הוא סיפורה של החברה הישראלית: סיפור של הצטיינות ושל נתינה ושל הגשמה, וגם של כאב שאין לו נחמה

במאה העשרים צפינו בהתפרקות חברות שרוממו את הקולקטיב מעל ליחיד, ובימים אלו אנו עדים למשבר הפוקד חברות שמרוממות את היחיד מעל לכל דבר אחר. האם אנחנו יכולים לקבוע בכנות שהפרויקט הישראלי מצליח להגשים את האידאל שממזג את שניהם? 

רצף הימים שבין פסח לשבועות דרך שבוע הזיכרון ויום העצמאות משרטט סיפור המבקש להזכיר לנו כי אנו חלק מסיפור גדול מאיתנו במיוחד גם אם ביומיום נדמה שאנו עוסקים בעיקר בכאן ועכשיו

"עַם ישראל חי". לא תיאור מצב, לא תפילה, אלא תיאור של תכונה. אנחנו עם שדבק בחיים. אנחנו יוצרים חיים

דבר נורא קרה לנו בטבח 7 באוקטובר, אבל אצל אויבינו יהיה חורבן. יש לנו הרבה בעיות וחולשות ויש הרבה לשפר, אבל יש לנו גם כוח יהודי מיוחד שאין להכחישו: אנחנו יודעים לקום מעפר